האמת היא לא תמיד הפתרון הכי טוב

"מחול הקיפודים" הוא רומן של אחרי מלחמה. אירועי הימים הללו, הנרמזים בעדינות מבין שורותיו, הופכים לגלויים יותר ויותר, עד לביקורת הנוקבת המופיעה בסופו. אמנם השנים הקשות שבאו על החברה הישראלית טרם הגיעו לסיומן, אולם העלילה רבת הפנים ששזר שחר קמיניץ נוגעת בכמה תובנות חשובות שכדאי לתת עליהן את הדעת. זוהי יצירה שיש בה צער, זעם, דאגה ותוגה, ובה בעת נחמה, אהבה, חמלה ויופי.

בתשתית הספר ניצב הניסיון לתהות על טיבם של האמת והשקר. מדובר בצמד הפכים שקו הגבול ביניהם עשוי להיות בהיר ופשוט כאור היום, אך לעיתים הוא חמקמק, גמיש ומשתנה בהתאם לנסיבות או לנקודת המבט. עוד מופיעים כאן האותנטיות, המניפולציה, האמון, הסוד, הזיכרון, הדמיון והעובדות היבשות. כל אלה משמשים בני לוויה המסייעים לפרוט את מושגי־העל "אמת" ו"שקר" לפרוטות, ולהתבונן בהם מבעד לזכוכית מגדלת.

גיבורת הסיפור היא ענת סימן־טוב,  אישה בשנות החמישים לחייה, הזקוקה בדחיפות להכנסה כדי שלא תצטרך להחליף את העובדת הזרה ולטפל בעצמה באימה הקשישה שהתעמרה בה מילדות. היא מוצאת את חברת וריטאס, שחרתה על דגלה את האהב"ה: האבחנה, הערכת הנזק, הביסוס המדעי וההנעה לפעולה. החברה שולחת סוכנים למסור לגברים ונשים את האמת המרה, בדיוק כפי שנהגה לעשות האלה הרומית וריטאס שעל שמה נקראת החברה. הסוכנים חותרים  אל היעד, מטיחים בפניו או בפניה את "ליבת הכזב", מגבים את האמת הגולמית באמצעות עובדות ומחקרים, ולבסוף מציעים נתיב פעולה חדש.

ענת (ששמה כשם אלת המלחמה הכנענית) מבשרת לאישה על בן זוגה הבוגדני, לאדם חולה על המטפל האלטרנטיבי הכוזב שלא יגאל אותו ממחלתו, לחוקר צעיר על התעמרותו של הפרופסור הבכיר השולל את פירות מחקרו, למשורר יהיר ורודף שמלות על רדידות יצירתו. היא מגיעה גם לפוליטיקאי המסור באופן מוחלט וחסר מעצורים למנהיג, ששקריו אינם מנסים אפילו להתחזות לאמת.

כמו במערבון טוב

החברה, הפועלת על בסיס הזמנת המשימה מלקוחות שקצו בזיוף ובמרמה, אמורה להפוך את העולם למקום טוב יותר, חף מפגמיו ההרסניים של השקר, אלא שהמציאות מורכבת הרבה יותר. ראשית, לעיתים האמת איננה מובילה לתוצאה הרצויה אלא מייצרת עוולות נוספות: "ריפוי של שקר אחד יצר שקר אחר, גדול יותר". מנגד, הסתרת האמת עשויה להגן על אנשים אהובים מפני עלבון או כאב. זאת ועוד, ענת מסתבכת לא אחת בשקרים, ואף לא מאמינה בעצמה למלל המנוסח בקפידה שעליה למסור בשליחותה של "וריטאס". לבסוף, עם התפשטות השמועות בדבר הסוכנים והסוכנות הנשלחים עם האמת באמתחתם, מתעצמים הסכסוכים, הטרוניות והמועקות, ורבים שוקעים במחשבות על אודות משימות הסיכול שהיו מזמינים על מנת לתקן את זולתם – תחת עריכת חשבון נפש בעצמם.

ולא זו בלבד שהאמת והשקר הולכים ומאבדים במהלך העלילה את מעמדם כמושגים חד־משמעיים שמתקיימת ביניהם היררכיה ברורה, הסופר מהתל בקוראיו ויוצר בדיה שבתוך הבדיה. כך למשל, כשהוא כותב על קורותיו של דויד, יועץ המס של ענת שהופך לשותפה הנמרץ. זה לקה בילדותו בתסמונת נדירה בשם Curiositas Immodica, מכלה את עיתותיו במסבאה חשוכה יחד עם ג'וני וסטנלי – שכמו לקוחים ממערבון טוב – וגר בהיחבא בחלקו האחורי של האטליז שירש מהוריו. כל אלה פרטים המערערים את תפיסת המציאות בתוך העלילה עצמה, כאשר הגבול בין האמת הסיפורית לפירות הדמיון של הדמויות נותר עמום ומסתורי. מה מציע לנו אפוא המחבר לאחר ששמט את הקרקע מתחת הגדרתם המוחלטת של האמת והשקר?

אחת התמות המרכזיות בספר היא התועלתנות המאפיינת רבות מן הדמויות המקיפות את ענת. כך אחותה יעל העוסקת בנדל"ן ורצה ממטלה אחת לשנייה, וכך אימה אביבה, הרהוטה והנחרצת, המגויסת להצלחת משימותיה של ענת גם בשעה שהיא מצויה על ערש דווי. כך גם חברת "וריטאס", על המדענים שגייסה, המודלים שפיתחה והמדדים המשמשים אותה במעקב אחר סוכניה ולקוחותיה. וכך גם דויד, ההולך ושוקע בניסיונו להבין את הרווח וההפסד שבידיעת האמת באמצעות חישובים כספיים.

הכדאיות הכלכלית היא חברתה הטובה של התועלתנות, וזו קיימת במגוון מופעים בספר: למשל בחנופה לבעלי ההון המסמאת את עיניהם מלראות את המציאות כהווייתה, או באינטרס כלכלי המכתיב את התנהלותם המקצועית של שורת בעלי תפקידים. נקודת הקצה בחיבור שבין התועלת והממון היא רשימה לקונית שמייצר דויד, הדנה ברווח הכספי שמביאה המלחמה, וקריאתה הופכת את הבטן. מלחמות הובילו להמצאת טכנולוגיות פורצות דרך דוגמת הפניצילין והאינטרנט, לשגשוגן של חברות הנשק והבנייה, ליצירת מיליוני משרות חדשות ולהוצאת כלכלות ממיתון. מלחמות, כך על פי הבנתו של דויד, "יכולות להתלקח רק בזכות שקרים".

שלישיית התועלתנות, הממון והשקר, עומדת בבסיס חלקים גדולים מהרומן, אך זו איננה התמה היחידה. כנגדה מציב קמיניץ את המגע החם והאנושי בין בני אדם, הקורא תיגר על הציניות, הזיוף או הניכור המהווים את מנת חלקה של חברה המכורה לשיווק ולמניפולציה. המייצגת העיקרית של מגע זה היא ענת, המסתגרת בראשית הרומן בביתה, קוראת שוב ושוב את אותם ספרי המחקר ששאלה מהספרייה, ומאזינה לצלילים הבאים מן החוץ, המשמשים מצע לדמיונות שהיא טווה בדל"ת אמותיה.

בחלקיו האחרונים של הספר יושבת ענת בין חברותיה המצטיינות מחברת "וריטאס", ובגופה "התפשט פתאום החשד שהיא מאושרת". היא מתנדבת לשמור על אימה, שבעבר רק המחשבה על מגורים משותפים איתה עוררה בה חלחלה, ומתגעגעת מאוד לכל הנשים והגברים שאליהם נשלחה עם משימות האמת. אלה שמצבם הוטב מופיעים בסרטון חגיגי שהוכן לרגל יום הולדתה, אולם יש מי שנעדרים ממנו וענת תוהה מה עלה בגורלם ולאן הוביל נתיב חייהם שאותו פרעה. במיוחד היא דואגת לאיש הטוב, לבוש הסרבל, ששערו לבן ופניו צרובות שמש, החי בגבעות הדרומיות המוריקות והפורחות באדום.

העלילה ההולכת ומתפתחת לוקחת אותנו אל הקשר העדין הנרקם בין ענת ודויד. שניהם מופיעים בראשית הספר כדמויות בודדות החיות בשולי החברה והמתבוננות בנעשה בה מבחוץ. לקראת סוף הספר מגישה ענת לדויד את מנחת האהב"ה, אולם הפעם לא בכובעה של החברה אלא בפעולה כנה של אישה הדואגת לשלומו של גבר היקר לליבה. המפגש ביניהם הוא המעניק לספר את כותרתו 'מחול הקיפודים', והוא המאפשר לדויד להפסיק לשגות בדמיונותיו ולענת לחדול מציטוט עובדות ומחקרים ולהתחיל לנהל שיחה פתוחה וכנה.

מרחב פתוח לפרשנות

ומה בנוגע לאמת? זו איננה תמיד חשובה כל־כך. הדמיון עשוי להיות פורה הרבה יותר: "קשה להבין מדוע אנשים מסרבים להתייחס אל הדמיון כדרך לקלוט את הממשות", חושבת ענת. לעיתים האמת היא שחקנית משנה בלבד, כפי שעולה מתשובתו של הרופא המוזעק לטפל באימה הקשישה של ענת המצויה בימיה האחרונים. להבנתו אין אסטרטגית טיפול נכונה: "תבדקו את שתי האפשרויות", כך הוא מציע, "מה שנשמע לך מעניין יותר, זאת תהיה האמת".

ובכלל, ייתכן שאין פרמטרים מוחלטים להגדרתה של האמת; זו מתבררת רק במשך הזמן, ותעיד על עצמה כשתגיע, כפי שמסכם דויד בינו לבין עצמו כאשר הוא מתעמק בשאלה "למי יש את היכולת והרצון למנוע מלחמה".

ועוד חלופה אחת מציע קמיניץ לאמת, והיא האמנות. זו גואלת מן העיוורון ומאפשרת לבטא את מה שהמילים אינן יכולות לו. חלופה זו הולכת ומתבררת ככל שהספר מתקרב לסיומו. ראשית באמצעות עיסוקו הקדחתני של דויד במספרים ובחישובים, ההופך לכתמי צבע על בד קנבס, המסמלים את השפעות השקר והאמת בעולם. המעבר מעולם העובדות המדויקות אל מרחבה הפתוח לפרשנות של האמנות, מגיע לשיאו בציור אפל, קודר, שמוכרת בחנות הסמוכה מכנה "פסיעה לתהום". הציור המוצג בחנות מושך את תשומת ליבם של העוברים והשבים ומקנה לדויד את התהילה שדמיין במשך שנים: "הציור רועם, מתכווץ, משתחרר, נלחם. משהו בו נמתח עד קצה יכולתו ואז נקרע... הוא מתנגש בך, חובט בך, לא מציע אלא תובע". כך למעשה נוהגת האמת.

יצירה נוספת נגלית רק לקראת העמודים האחרונים: עלילה שרוקחת בדמיונה קצינה צעירה, המחברת פרט לפרט עד ליריעה אחת שלמה. זו האישה המוקפת "גברים מסונוורים מתהילתו הכוזבת של העבר ומנחרצותן של שרשראות סיבה ותוצאה". איש אינו מקשיב לה, אף שהיא רואה את מה שנעלם מעיניהם של אחרים מכוח יכולתה לדמיין, ובוחרת שלא לדבר מתוך הנחה שלא יקשיבו לה, או יזלזלו בה. האמת המושתקת הזאת, שאין לה מקום במציאות הקשוחה הפועלת על פי כלליו של היגיון אחר, מוצאת את פורקנה בצורת סיפור.

"בכל סיפור טמון תמיד סיפור אחר, מעניין יותר ושונה בתכלית", כותב קמיניץ בשמה של ענת, ומגיש לנו רומן עמוק בעל רבדים רבים, המזמין לקריאה שנייה ושלישית.