"את המשורר ההודי גיליתי כנער בספרייה העירונית של דימונה"

תכולת הספרייה ישנם שני מוקדי ספרים בבית: הסלון וחדר העבודה (אם לא מחשיבים את הערמות על הפסנתר, ליד המיטה ועל שולחן האוכל כמוקדים נוספים). בסלון מונחים ספרי זוהר ומפרשיו, ספרי חסידות, ספרי הרמב"ם וצאצאיו שנטו לחסידות מעין סופית־יהודית (על אחד מהם, ר' עובדיה נכד הרמב"ם, כתבתי את עבודת התזה שלי), ספרות סופית, ספרי שירה רבים, ספרי רבי יעקב אבוחצירא וספרי משוררי תור הזהב של ספרד. בחדר העבודה נמצאים ספרי קבלה, הלכה ותלמוד, ספרי פילוסופיה, ספרי תווים ומוזיקה (כולל ספר תווים של המערכת המוזיקלית הפרסית, ה"ראדיף", שהגיע אליי מאיראן) וספרים על כתיבת סת"ם וקליגרפיה, עיסוק שהתחלתי להעמיק בו לאחרונה.

שיטת מיון הספרייה היא אולי האזור היחיד בבית שאני מסדר בקפידה. ספרייה משקפת לעיתים את התודעה של בעליה, וצורת המיון מהדהדת את רבדי המודע והלא מודע של בני הבית - מה הוצנע ומה הונכח, לאלו ספרים יש גישה ישירה ולאלו תצטרך לעמול כדי להגיע אליהם. לאחרונה גם המיון הזה הולך ומתערער. מכיוון שחדר העבודה שלי החל עולה על גדותיו, כאשר כלי נגינה, קולמוסים ודפי תווים וקליגרפיה משמשים בו בערבוביה, מצאתי את עצמי יותר ויותר בחלל המרכזי של הבית, עם בני ביתי. עם הזמן למדתי לכתוב, לעבד ולהלחין בתוך הפסקול הטבעי של החיים. וכך לאחרונה גם ספריית חדר העבודה זולגת לחלל המרכזי.

מדף קרוב ללב מדף ספרי הזוהר, המכיל דפוסי זוהר שונים, חדשים גם ישנים. לאחרונה הצטרפו לספרייה ספרי הזוהר של סבא־רבא שלי, בבא הדו. הספרים נשמרו בבית סבתי האהובה אסתר, שנפטרה השנה. פעמים רבות היא תיארה באוזניי בערגה את אביה יושב על כיסא נמוך בפתח הבית וקורא בזוהר בניגון עדין. בעבר, שלא כהיום, נהגו להצניע את ספרי הזוהר ולהניחם עטופים במטפחת. לאחר פטירתה, הספרים, והמטפחת שבה נעטפו, עברו אליי. בכל ליל שבת לאחר הסעודה אני מתענג בקריאת הדפים הצהובים בניגון לתוך הלילה. טביעות האצבע של סבי המוטבעים בדפים הם כמו תווים לניגון נעלם ששכחתי.

על ארבעה ספרים

גיטנג'לי

רבינדרנת טאגור

נהר ספרים

את טאגור גיליתי כנער בספרייה העירונית של דימונה, ספרים קטנים ומעוטרים במיניאטורות עדינות. הוא העניק לי שפה להעמיק בה את צימאונות הלב, ומוזיקה להקשיב בה לפעימות הלב הנחלשות לעיתים. התרגום המעולה של דוד פרישמן ממקם את טאגור כמעין תהילים מודרני. בביתי עותקים שונים של הספר: אחד שמצאתי בחנות יד שנייה בירושלים, ושהודפס בוורשה ב־1922. אחר, בתרגומו של טאגור לאנגלית, רכשתי בהודו, וממנו אני מתרגם מחדש מדי פעם להנאתי.

ספר החול

חורחה לואיס בורחס

תרגום: יוסף שריג

כתר

את בורחס אני קורא הלוך ושוב - "האלף", "בדיונות" ועוד. בכל הקבצים נמצאים סיפורים קצרים תמימים למראה אך מרחיבי תודעה ממש. מתוך "ספר החול" אני מוצא את עצמי חוזר שוב ושוב אל שני סיפורים שמדמים מסע אחר, יצירה עתיקה ומופלאה הבנויה על מילה אחת ויחידה, שהיא השורש לכל היופי שבעולם. לפעמים אני חושב שכל מה שאנו מלחינים או כותבים, כל גודש המילים והצלילים, אינו אלא ניסיון נואש לגעת במילה האחת הזו, הנעלמת מכול.

להבות הלב וענני הגשם

דרור בורשטיין

בלימה

"הליכה בדרך השירה פירושה התכוונות לחיות מתוך רצון שלא להניח לעולם להיות סתמי". ספר קטן המבקש לחשוף את ההוויה השירית כרגע שבו העין נפקחת לצפייה רעננה בעולם. התופעות היומיומיות המקיפות אותנו כמו גשם, או בספרים קודמים של בורשטיין - ציפורים, חרקים, כוכבים ושמיים - הם הזמנה להתעוררות. דרך התבוננות בטקסטים שונים אודות התופעה המופלאה של מים היורדים מהשמיים, מבקש בורשטיין להשיב את הפליאה למבט שהתרגל. הספר הקטן הזה הוא עבורי תרגיל בהתעוררות.

שלמה אבן גבירול

שירים

עורךך: ישראל לוין

אוניברסיטת תל־אביב

המשורר הסופי הפרסי חאפז כותב: "משורר הוא מי שיכול למזוג אור לתוך כפית, ולהשקות את הפה היבש הסדוק, הקדוש שלך". עבורי, משורר תור הזהב ר' שלמה אבן גבירול הוא המשורר שהשקה את פי ופתח אותו בשירה. בשירתו מצאתי תמהיל עדין של מיסטיקה, פילוסופיה וכנות פואטית חסרת פשרות. את הספר הזה קיבלתי מעדינה אשתי מתנה בשנת הנישואין הראשונה אני תמיד שמח לפתוח בו ולפגוש מחדש בהקדשה בכתב ידה המעוגל.