הצעירה היהודייה שהוסגרה לנאצים בידי חמיה

פריז, 1942. ערב חתונתה לאהובה ז'אן ז'וסיון, סופר, משורר ועיתונאי קתולי, באים ז'נדרמים של משטר וישי לעצור את האמנית היהודייה הצעירה אנט זלמן, בעקבות הלשנה שנועדה למנוע בכל מחיר את נישואיה. זלמן הייתה דמות מוכרת בחוגי הבוהמה הפריזאית של אותה עת, ובמעוז החברתי שלה ב"קפה דה פלור"; בין ידידיה ומכריה היו סופרים, קולנוענים, שחקנים ואמנים ידועים בהווה ובעתיד. היא נשלחה למעצר, לכלא ולאחר מכן לאושוויץ יחד עם יהודיות רבות נוספות, ושם נספתה.

הסופרת הידועה סימון דה־בובואר, ובן זוגה ז'אן פול סארטר, הכירו מבית הקפה את אנט זלמן. כך כתבה דה־בובואר על מעצרן ושילוחן לאושוויץ של שתי הצעירות היהודיות, בלה ואנט: "הדרך שבה הנערות העליזות והיפות פשוט נעלמו כאינן, בלי מילה, הייתה מבעיתה כשלעצמה. ז'וסיון וחבריו המשיכו לבוא לפלור... אבל על הספסל האדום דבר לא סימן את המקום הריק לצידם... פניהן של בלה ושל הצ'כית הבלונדינית (הכוונה לאנט; י"א) אף פעם לא נמחו מזיכרוני".

מעצרה של אנט ערב חופתה, לא נבע מהלשנה אקראית של שכנים או עוברי אורח שזיהו אותה כיהודייה, אלא מאחת מרושעת במיוחד של לא אחר מחמיה לעתיד, רופא צרפתי ידוע ופשיסט מוכר, ד"ר ז'וסיון, שניסה למנוע את נישואי בנו ז'אן ליהודייה, ודיווח על כך לשלטונות וישי ולנאצים. על הלשנה זו כתב הסופר הצרפתי הידוע בוריס ויאן, שהיה ידידם של בני הזוג: "ז'וסיון המסכן, שחברתו... גורשה לבקשת אביו של ז'וסיון, שאמר לגרמנים 'תפחידו את הילדה הזאת, אחרת הוא יתחתן איתה'. אז הם הפחידו אותה עד מוות".

בספר שלפנינו מגוללים שני המחברים סיפור אהבה אסורה בנוסח רומיאו ויוליה, המתרחש בצרפת הכבושה בעיצומה של מלחמת העולם השנייה. רומן גורלי המסתיים באורח טרגי במות שניהם. אנט מתה באושוויץ, ואילו ז'אן, שמונה על ידי עיתון רזיסטנסי ככתב צבאי, ובאמתלה זו יצא לחזית כדי לחפש אחר אהובתו (לרגע הוא לא איבד את התקווה שהיא עודנה בחיים), נהרג בתקרית ירי עם הגרמנים הנסוגים וגופתו לא נמצאה מעולם. סופם של השניים הוא אפוא נורא, ונורא אף יותר שהוא נגרם בעטיו של החותן והאב, שלבסוף איבד את כל עולמו כשגם בנו נהרג. ד"ר ז'וסיון ינסה לימים לחזור בתשובה ולשמור על קשר עם בני משפחת זלמן ששרדו כולם את השואה (רק אנט נספתה), אך שום דבר כבר אינו יכול למרק את חטאו של הרופא, שמעולם לא הועמד לדין על חלקו בגירושה של אנט אל מותה.

מגובים בעדויות בכתב ובהן מסמכים ארכיוניים, מכתבים אישיים של אנט וז'אן, יצירות ספרותיות ואמנותיות, ועדויות בעל פה של מישל אחותה של אנט ושל מכרים נוספים, יצאו המחברים להתחקות אחר תולדות האוהבים, שניסו לשמור על אהבתם למרות האיסורים והתנגדות משפחותיהם. במקביל עוסק הספר בהרחבה בסיפורם של יהודי צרפת תחת שלטון וישי, ושל צרפת הכבושה עצמה.

הספר התיעודי, הכתוב בחמש מערכות, מתחיל בעצלתיים ומקשה מעט להתחבר אליו עקב עודף הפרטים השוצף על חייהם של אנט ושל אחרים, שכמעט מאיים על הקורא (מוטב היה לקצץ לא מעט בנטיעות). אך בהמשכו תופס הספר תנופה, ואפשר להתרשם מהמחקר המקיף שעשו מחבריו, שידעו לבנות עולם משכנע ואמין של חיי הדמויות השונות, של יהודי צרפת הנרדפים ושל משטר וישי, ששיתוף הפעולה שלו עם הנאצים מהווה כתם שלא יימחק. למרות מגרעותיו וארכנותו, "מוכי גורל" מוהל באמינות בין תיעוד לכתיבה פואטית, התורמת לא רק לעיצוב הדמויות אלא גם למבט רחב על התקופה.