"ספרי השואה מלווים את דרכי בעולם"

דב איכנולד (70) מנכ"ל הוצאת ידיעות ספרים

דב איכנולד. מנכ"ל הוצאת ידיעות ספרים | אריק סולטן


===============================
===============================
================================

===

===============================
===============================
================================

=================================

דב איכנולד. מנכ"ל הוצאת ידיעות ספרים | צילום: אריק סולטן =============================== =============================== ================================ === =============================== =============================== ================================ =================================

תוכן השמע עדיין בהכנה...

תכולת הספרייה הספרייה הראשית היא לב הבית והקריאה: ספרות עברית ומתורגמת, עיון, היסטוריה, פילוסופיה ויהדות, לצד שירה וביוגרפיות. בחדר השינה יש ספרייה אינטימית יותר, לקריאה לילית וחוזרת. בקומת המרתף שמורים ספרים עם הקדשות אישיות מהמחברים – אוסף רגשי, כמעט ארכיון חיים, שחוזרים אליו לאט וביראה. בספרייה שלי יש ריבוי גדול של ספרים על השואה: פרוזה, מחקר, ביוגרפיות וכל מה שנוגע בנושא. טלי, אשתי, מתלוננת שלעיתים אני נכנס למיטה עם "בתוככי הרייך השלישי" של אלברט שפאר, שר האוצר של היטלר. אין ספק שספרי השואה מלווים את דרכי בעולם, מעצבים את מבטי ואת האחריות שאני חש כלפי ההווה.

שיטת המיון המיון אינו שיטתי במובן הקלאסי אלא קשוב לחיים: שילוב של נושאים, תקופות ותחושות. ספרים שנקראו לאחרונה קרובים ליד, אחרים נסוגים לאחור עד שיגיע זמנם מחדש. יש מדפים שמשוחחים זה עם זה, בלי היררכיה נוקשה. הספרייה מתארגנת לפי תנועה, זיכרון וסקרנות מתחדשת. המיון מתנהל במשא ומתן מתמשך עם טלי. היא טוענת בצדק שאם ספרים רק יתווספו, בסוף לא יישאר לנו מקום בבית אלא לספרים בלבד. לכן היא מסננת מדי פעם, ואני מתקשה נפשית להיפרד. בסופו של דבר אני נכנע, לא בלי כאב, ומודה שהיא צודקת.

מדף קרוב ללב המדף הקרוב ביותר לליבי הוא זה של הספרים עם הקדשות אישיות שקיבלתי מהסופרים, שהרבה מהם כבר לא חיים בינינו. כל ספר שם הוא מפגש: רגע של אמון, חברות או שיחה שנמשכת גם אחרי הקריאה. אלה ספרים שלא תמיד חוזרים אליהם, אבל נוכחותם שקטה ומחזקת, תזכורת לכך שספרות היא גם קשר אנושי, לא רק טקסט.

הכי מעניין

על ארבעה ספרים

הלילה

אלי ויזל

ידיעות ספרים

זכיתי להכיר אישית את אלי ויזל, שספרו הוא עדות אישית על חוויית השואה מנקודת מבטו כנער. ויזל מתאר את אובדן המשפחה, האמונה והאנושיות במחנות, ותובע מהקורא להתבונן באובדן האמונה ובשבר האנושי שנחרת בזיכרון הקולקטיבי. הבחירה בספר נובעת מכוחו הספרותי והמוסרי: תזכורת כואבת אך הכרחית לסכנות השנאה והשתיקה.

הלילה | ללא

הלילה | צילום: ללא

האדם מחפש משמעות

ויקטור פרנקל

כנרת זמורה דביר

בספרו משלב פרנקל זיכרונות מהשואה עם תובנות פסיכולוגיות עמוקות. הוא מראה כיצד מציאת משמעות מאפשרת לאדם לשרוד גם בתנאים הקיצוניים ביותר. הבחירה בספר נובעת מהמסר האוניברסלי שלו: חופש פנימי, אחריות ותקווה כבסיס לחיים אנושיים.

האדם מחפש משמעות | ללא

האדם מחפש משמעות | צילום: ללא

תיאום כוונות

חיים סבתו

ידיעות ספרים

זהו ספר של אמונה שקטה ומורכבת, שנכתבת מתוך חוויה צבאית ודתית כאחת. סבתו מתאר חברות, תפילה ופחד, בלי פאתוס וברגישות אנושית עמוקה. עבורי זה ספר שמראה כיצד רוח, מסורת ומעשה נפגשים בשדה הקרב, ואיך כוונה פנימית מחזיקה אדם ברגעי קצה. ספר שכולו אהבת אדם ואהבת ישראל.

תיאום כוונות | ללא

תיאום כוונות | צילום: ללא

עיין ערך: אהבה

דויד גרוסמן

הקיבוץ המאוחד

השואה היא מציאות בלתי נתפסת, וגרוסמן מתקרב אליה דרך מומיק – ילד שמנסה להבין את מה שאין לו מילים. דרך דמיון, משחק וסיפור, מומיק מתקרב אל הסנוור, אל האימה והאהבה גם יחד. עבורי הספר הזה מלמד שלעיתים רק עקיפה ספרותית מאפשרת הבנה אנושית.

עיין ערך אהבה | ללא

עיין ערך אהבה | צילום: ללא

כ"ב בשבט ה׳תשפ"ו09.02.2026 | 17:18

עודכן ב