איך אבירים עם שריון הלכו לשירותים? כמה אנשים חוגגים יום הולדת ממש היום? מה עושות חיות אם הן זקוקות למשקפיים? וכמה זמן יידרש כדי לקרוא את כל הספרים שנכתבו אי־פעם? ילדים אוהבים לשאול שאלות, אך לא לכל שאלה יש תשובה בוויקיפדיה. על שאלות עובדתיות או מדידות קל יחסית להשיב. אחרות, הנולדות מפרספקטיבה ילדית רעננה, מערערות לרגע את החשיבה המוכרת ומנסחות מחדש מה בכלל ראוי ואפשר לשאול.

הספר מציע יותר מ־200 שאלות – חלקן משעשעות ויצירתיות, אחרות מבוססות ידע ועובדות. כבר בפתיחה, דמותו המאוירת של המחבר מספרת על שאלה ששאלה בתו: האם לעכבישים יכול להיגמר החוט לקורים. האנקדוטה החיננית הזו מדגימה כי שאילת שאלה אינה כשל, אלא סקרנות מבורכת ששולחת גם מבוגרים לחפש תשובות.

התשובות לשאלות קצרות, ממוקדות וענייניות. הן מספקות מענה מבלי להעמיס פרטים מיותרים או להידרדר לפשטנות. הספר אינו מחולק לפרקים נושאיים, אך מפתח מפורט בסופו מאפשר התמצאות לפי תחומים. כך מתקבלת אסופה רחבה של שאלות מעולמות הטבע, גוף האדם, המדע, האמנות, החי והצומח – בלי יומרה להפוך לאנציקלופדיה, אך גם בלי לוותר על מענה מנומק.

כיוון שחלק מהשאלות אינן ניתנות להכרעה עובדתית חד־משמעית, נקודת החוזק של הספר היא דווקא בהצגת הדרך אל התשובה. כך למשל, השאלה "כמה בתי שימוש יש בעולם" לא נענית במספר בלבד, אלא בפירוק ההנחות שמאחוריו:

יש בתים יוקרתיים שיש בהם יותר חדרי שירותים מאשר אנשים, ובמדינות עניות יש קבוצות ענקיות של אנשים שאין להם מספיק אסלות… ל־60 אחוז מאוכלוסיית העולם – כמעט חמישה מיליארד איש - אין בכלל חדר שירותים ראוי בבית… שירותים מלוכלכים ללא מים זורמים גורמים להתפשטות מחלות... אם נניח שיש אסלה אחת לכל חמישה אנשים במדינות העניות ביותר, יש בערך ארבעה מיליארד בתי שימוש בכל העולם.

אפשר היה להסתפק בתשובה מינימלית ועניינית, אבל היופי בתשובה הוא לא רק בעצם המענה אלא בחשיפת מנגנון החשיבה ובפתיחת פתח להיבטים חברתיים, תרבותיים ומדעיים. תשובה כזו אינה סוגרת את הדיון אלא פותחת אותו. כך קורה גם בשאלות אחרות. למשל, השאלה "מי המציא את פינוי הפחים", מובילה לחשיבה היסטורית; "למה השירותים במטוס רועשים כל כך" עוסקת בפיזיקה יומיומית; "למי שייכים השמיים" מזמינה דיון פוליטי־משפטי; ו"כמה ארוכה יכולה להיות ספה" מחברת בין דמיון לשיאי עולם.

הספר מודע היטב לרמת השפה של קוראיו. מונחים מסוימים מודגשים כהזמנה לעצירה, לשיחה נוספת או להעמקה. גם כאן, אין יומרה ללמד הכול אלא לחשוף למושגים מהתחום של השאלה.

הקביעה כי "אין שאלה טיפשית" היא מסגור יפה וחכם. היא מכירה בכך שסקרנות ילדית נתקלת לא פעם בסבלנות מוגבלת. שאלות, במיוחד כאלה החושפות חוסר ידיעה, נתקלות לא פעם בחיוך מזלזל או בניסיון להשתיק. המסר של הספר רחב יותר מסך שאלותיו, בכך שהוא מכיר בזכותה של כל שאלה להישאל.

• שאלה טיפשית? אין דבר כזה!

• מייק רמפטון

• איורים: גילרמה קרסטן; תרגום: אורה דנקנר
• הוצאת שוקן