לא לחובבי ספרות בלבד: ספר הראיונות עם גדולי הסופרים

בשיחתו עם שירי לב־ארי השיב הסופר האמריקני דון דלילו לשאלה מדוע אין הוא מרבה להתראיין. "סופר חש אוטומטית שהעבודה שלו מדברת בעד עצמה, ואין שום דבר משמעותי שהוא יכול להוסיף מעבר למה שספריו אומרים", ענה. "יש מידה מסוימת של כבוד בניסיון להשקיט את כל מה שנוגע לחייו האישיים של הסופר. תמיד הייתה לי נטייה לומר על עצמי כמה שפחות".

לב־ארי כינסה בספר הזה ראיונות שלה עם סופרים רבים ומשוררים אחדים, שערכה במקור לעיתון "הארץ" ולתאגיד השידור. ניכר שהיא משתדלת להתגבר על הקושי שציין דלילו. הראיונות מעובדים היטב, ואינם נראים ככתבה עיתונאית. רק חלק מכל ראיון מוגש כשאלות ותשובות. השיחה משולבת בסקירות מתומצתות על המרואיינים, פועלם וקורותיהם, ובציטטות נדיבות מתוך יצירותיהם. בכל אלה, לב־ארי שמה עם הסופרים את האצבע על עיקרי מורשתם הספרותית.

במעבר מהעיתון אל הספר אף ניכר הניסיון לחרוג מההקשר האקטואלי המקורי של השיחה, ולתת לה נופך מסכם ועל־זמני. ועדיין הקורא תוהה לעיתים מדוע מסתירים ממנו בדרך כלל את מועד עריכת השיחה, העשוי להסביר כמה דברים בה.

אך באמת, כפי שרומז דלילו בדבריו שציטטנו, רוב רובם של הסופרים הללו מרשימים ומעניינים יותר במה שהם כותבים מאשר במה שהם מספרים לנו כאן. בולטים גם פערים בין המרואיינים במידת מקוריות החשיבה וההבעה שלהם בשיחה. בדרך כלל, סופרים המוכּרים כדברנים גדולים, כגון השלישייה עוז־יהושע־גרוסמן, הם גם בני שיח מעניינים; ואילו סופרים שגם כתיבתם מחוספסת, כמו אתגר קרת, או סופרים המפורסמים בסרבנותם להתראיין והשיחה כאן איתם היא בגדר הישג עיתונאי, במילים אחרות יהושע קנז, נחלבים בשיחה בקושי ומניבים מעט.

ועדיין, חובבי הסיפורת ימצאו בספר מעין מדריך מתומצת על סופרי ישראל ועל הסופרים שמרבים לתרגמם בישראל, שנוצר בשיתוף איתם; אחרים ימצאו עניין במרגליות שמפעם לפעם מתנוצצות בפי המרואיינים. הנה כמה מהן.

עמוס עוז על חנה גונן מ"מיכאל שלי", ועל זהות בספרות: "אני לא יודע אם חנה מייצגת מישהו. לא כתבתי על מגזר ולא על מגדר. אני חושב שמגזר ומגדר בקלות נהפכים לצינוק מחניק אם מנסים לדחוף לתוכם דמות ספרותית או אדם חי ולהגיד לו זה אתה, מגזר פלוס מגדר".

יהושע קנז, בכל זאת: "אני משער שאלמלא התחלתי לפרסם את ספריי בגיל מוקדם, לא הייתי נעשה סופר כלל, מפני שהבגרות מוסיפה ביקורתיות וספקנות וכובד אחריות שהצעיר כמעט אינו מודע להם. הביטחון העצמי של הצעיר, אף על פי שהוא מגוחך קצת לפעמים, הוא המנוע שיביא אותו אל הישגיו הבשלים כעבור שנים".

ג'ורג' שטיינר, גרסה ציורית לתפיסת העולם של רוב הסופרים המיוצגים בספר: "אומרים שאתה אדם טוב יותר אם יש לך שורשים. תשובתי לכך היא שלעצים, ואני מאוד אוהב עצים, יש שורשים; לי יש רגליים, וזה אומר שאני יכול לרוץ, להציל את עצמי ואת ילדיי, ללכת, לנסוע, לבקר".

אוצר מילים - שיחות אישיות עם מיטב הסופרים מהארץ ומהעולם

שירי לב־ארי

עם עובד, 383 עמ'