תכולת הספרייה יש לי ספרייה אקלקטית – מתמטיקה, שירה, מדע, ספרות עברית ומתורגמת. מדור אחד מוקדש לספרים שבני המשפחה שלי כתבו, מדור נוסף לספרים קלאסיים – כאלה שאני שומר מהילדות (פו הדב למשל) וכאלה שאני מוצא מתגלגלים ברחובות (כמו "פזמונות לילדים" של ביאליק עם איוריו של נחום גוטמן). מפעם לפעם, כשהספרייה מתמלאת, אני עובר עליה ואת הספרים שנס לֵחם (בעיניי) אני מגרש אל הבוטקה של תיבות הדואר – משם הם נעלמים מיד. אחרי צעד זה אני חופשי לרכוש ספרים נוספים.

שיטת מיון די משעמם: ספרות מקור, ספרות מתורגמת, ספרות אנגלית, שירה, מדע, מתמטיקה, שונות. בכל מדור הספרים מסודרים לפי אל"ף־בי"ת של שמות הסופרים.

מדף קרוב ללב בימים אלה אני עובר מחדש על כל ספרי השירה שבספרייה לצורך אנתולוגיה שאני אוסף, כך שכרגע מדף השירה קרוב אלי. דבר נוסף שמעסיק אותי בשנים האחרונות הוא המקורות הביולוגיים של האמנות – מדוע למין האנושי יש צורך עמוק כל־כך בספרות, ציור, מוזיקה או ריקוד. יש לי מדף שלם עם ספרים העוסקים באבולוציה של האמנות ובביולוגיה של המוח. מובן שמדף הספרות העברית קרוב אלי במיוחד, אבל הספרים שמורים שם מתוך אהבה יותר מאשר כוונה לקרוא בהם שוב; אני מכיר אותם כל כך טוב, שאין לי סיבה לפתוח את הדפים מחדש.

השפעת המלחמה גם בגלל הקורונה, גם בגלל המלחמה וגם משום שאני עוסק כעת בעיקר בכתיבה – אני קורא המון בזמן האחרון, לפחות ספר בשבוע. גם ספרי מקור, גם מתורגמים וגם ספרים באנגלית שאני קורא במכשיר הקינדל. אני נתקל בלא מעט ספרים שמרגיזים אותי, אבל ספר צריך להיות מרגיז במיוחד כדי שאפסיק לקרוא אותו לפני הסוף. בין השאר אני קורא רבי מכר – רומנים זולים, כתבים קלאסיים וספרים עכשוויים. הזמנתי לי כעת מאמזון ספרים של טרומן קפוטה, "בדם קר" ו"ארוחת בוקר בטיפאני", ואני מתכוון לקרוא אותם מיד לכשיגיעו.

על ארבעה ספרים

קזנובה: סיפור חיי

ג'אקומה קזנובה

את הכרך הראשון קניתי קצת מסקרנות וקצת כהלצה, אבל אז שקעתי בסיפוריו של קזנובה על חייו והרפתקאותיו באירופה של המאה ה־18. לאחר שסיימתי את הכרך התברר לי שיש עוד 11 (!), וכך בכל פעם שהזדמנתי לחנות ספרים מכובדת באנגליה או ארה"ב, רכשתי עוד כרך או שניים. כשהם מסודרים יפה על המדף, שדריות הספרים מתחברות לציור יפהפה של אישה.

תנ"ך

אני מעלעל המון בתנ"ך. אם זה בסיפורי בראשית הלא־פשוטים שאותם אני קורא לנכדיי ההמומים, או באיוב, או בשמואל הילד שאמו תפרה לו מעיל קטון, או בפרקי תהילים. השבוע נזקקתי לשירו של למך, השיר הראשון־ראשון בעברית: "עָדָה וְצִלָּה / שְׁמַעַן קוֹלִי / נְשֵׁי לֶמֶךְ / הַאְזֵנָּה אִמְרָתִי / כִּי אִישׁ הָרַגְתִּי לְפִצְעִי / וְיֶלֶד לְחַבֻּרָתִי / כִּי שִׁבְעָתַיִם יֻקַּם קָיִן / וְלֶמֶךְ שִׁבְעִים וְשִׁבְעָה".

עליזה בארץ הפלאות

לואיס קרול - מחברות לספרות

הספר ניתן לי במתנה כשהייתי בן שש. אי אפשר לגעת בו, הוא מתפורר. אבל אין צורך, תתחילו משפט ואמשיך את שארית הספר. יש שם הסבר שאני מצטט לעיתים תכופות, כשמתעורר הצורך להסביר מהו שיר: "'דומה שיפה השיר מאד', אמרה כאשר סיימה, 'אבל מאד קשה הוא להבנה!' (רואים אתם שאף בפני עצמה לא רצתה להודות כי אינה תופסת בו דבר וחצי דבר). 'משום מה הריהו ממלא את ראשי רעיונות – רק שאיני יודעת מהם אל נכון!'".

היכל הכלים השבורים

דוד שחר

דוד שחר הוא הסופר האהוב עלי מכל הסופרים הישראליים (אני מניח לרגע את אבא בצד). אני כל כך אוהב את הספרים שלו ויודע שאין לי בכך שותפים רבים, עד שהחרמתי את כל ספרי דוד שחר שמצאתי בספרייה האזורית. לא מגיע לתושבי האזור ערלי הלב שתהיה להם גישה לזהב כזה, ולא נאה לדוד שחר לשבת בחברה כה בורה ואדישה. הספרניות צעקו עלי וכעסו, אבל כלום לא עזר. יש לי היום מכל ספר של דוד שחר בין שלושה לשמונה עותקים.