תכולת הספרייה רוב הספרייה שלי מורכבת מספרי פרוזה, אבל יש גם מדף שכולל מהדורות של ספר הזוהר, ספר יצירה וספרות מחקר על קבלה ופילוסופיה יהודית. הספרייה נבנתה בשכבות: חלק מהספרים הייתי חייב לקחת איתי כשיצאתי מבית ההורים, חלק נרכשו לאורך השנים וחלק נאספו מספריות רחוב. כמבקר אני מקבל ספרים חדשים מדי חודש, ומאחר שאני גר בדירה שכורה עם ספרייה קטנה יחסית, אחת לכמה חודשים אני צריך למיין ולמסור חלק לקוראים אחרים או לספריות רחוב.
שיטת מיון קודם כול לפי סוגה ושפה – עיון מקבל מדף נפרד מפרוזה, ואנגלית מדף נפרד מעברית. מעבר לזה, החלוקה היא בעיקר נושאית או לפי ספרים שמרגיש לי שצריכים לפגוש זה את זה (במשך הרבה זמן התנ"ך ו"כה אמר זרתוסטרא" של ניטשה ישבו אצלי על המדף אחד ליד השני). כל זה באידיאל, כמובן. בפועל הספרים מצטברים ונערמים, ורק מדי פעם אני אוזר מספיק יוזמה כדי להכניס בהם איזו מראית עין של סדר.
מדף קרוב ללב יש לי מדף שמוקדש כמעט כולו לספרות פנטזיה שנכתבה במקור בעברית. כמי שגדל על ספרים של טולקין, לה־גווין ועוד מגדולי הז'אנר העולמיים, אני חושב שפנטזיה היא סוגה ספרותית עם הרבה פוטנציאל. ככותב אני מחפש דרכים לשלב את המופלא עם המציאות הישראלית, וגם כקורא אני מחפש את הסיפורים שמוצאים מזיגה חדשה בין פנטזיה ובין המקום הזה. לשמחתי הרבה, המדף של ספרות פנטזיה ישראלית איכותית הולך ומתרחב בשנים האחרונות, ואני מקווה שבקרוב אצטרך יותר ממדף אחד.
השפעת המלחמה בתקופה שמיד אחרי 7 באוקטובר, יכולתי משום מה לקרוא רק רומנים היסטוריים. לא ספרים אסקפיסטיים בכלל, אלא דווקא כאלה שעסקו במלחמות ובתקופות די אפלות ואכזריות. אני חושב שאיכשהו שאבתי כוח דווקא מהידיעה שדברים נוראים קרו בעבר והאנושות הצליחה לצמוח מהם ולהמשיך בדרכה. בתקופת המלחמה עם איראן קראתי בכל רגע פנוי, כולל במקלט עם השכנים באמצע הלילה. באופן כללי אני קורא יותר בתקופות מתוחות: זו אולי קלישאה, אבל אני מוצא נחמה בספרים.
על ארבעה ספרים
זיכרונות אדריאנוס
מרגריט יורסנאר
את הספר הזה קניתי די במקרה בשבוע הספר, מתישהו בשנות העשרה שלי. מאז הספקתי לקרוא אותו שלוש פעמים, ונדמה לי שהגיע הזמן לקריאה רביעית. בקרב יהודים אדריאנוס הוא דמות שנויה במחלוקת בלשון המעטה, אבל בעיניי הספר הזה מבטא כל מה שרומן היסטורי יכול לשאוף אליו: לא רק הצגה קולחת ודרמטית של האירועים בתקופת שלטונו של הקיסר הרומי, אלא חדירה אל לב ליבה של תודעה אחרת, מבעד למחסומים של זמן ושל תרבות.
| צילום: ללא
יצר לב האדמה
שהרה בלאו
שמעתי על הספר הזה הרבה לפני שקראתי אותו, ומצאתי אותו רק אחרי חיפושים ארוכים, בסניף של "סיפור חוזר" בירושלים. זה ספר על רווקה דתייה שבוראת גולם שישמש לה כבן זוג. למרות הפרמיס הקומי במקצת, מדובר ביצירה דרמטית ועוצמתית להפליא, שמדגימה בעיני את הפוטנציאל של פנטזיה רצינית שמבוססת על היכרות עם המקורות היהודיים, וגם מעזה להציע להם פרשנויות חדשות ולעשות בהם כבתוך שלה.
| צילום: ללא
The Name of the Wind
Patrick Rothfuss
למרבה המבוכה, זה ספר שלא קניתי אלא שאלתי ומעולם לא יצא לי להחזיר. לכאורה מדובר בסיפור פנטזיה גנרי למדי, על נער יתום שמוצא את דרכו לאקדמיה לקסם. אבל הפרוזה היפהפייה, העומק הפסיכולוגי והעולם העשיר ומלא הסודות, שבו אותי מהרגע הראשון. "שם הרוח" (שתורגם לעברית על ידי עמנואל לוטם ז"ל בהוצאת אופוס ב־2016) לא רק החזיר אותי לקרוא פנטזיה, אלא בסופו של דבר גם לכתוב אותה.
| צילום: ללא
משפט אהבה
שרה שילה
עוד רכישה בשבוע הספר, הפעם בשנים האחרונות. סיפור משפחתי מורכב על יחסים בין הורים לבתם, שמסופר ברובו מנקודת מבטם של הרהיטים בבית. זה ספר יותר אקספרימנטלי ממה שאני לרוב קורא, ולקח לי לא מעט זמן להיכנס אליו באופן מלא, אבל מדובר בסיפור יוצא דופן במורכבות וברגישות שלו. זה ספר שמנסה לנסח שפה פואטית חדשה שתוכל לשקף היבטים מסוימים בזהות האנושית, ועצם השאיפה הופכת אותו להישג מרשים.
| צילום: ללא