"בכל מקום אני מוצא את הטיפוסים שעמוס עוז מתאר"

תכולת הספרייה בספרייה שבסלון יש לא מעט ספרי ידיעת הארץ, כמו סדרת "החי והצומח בארץ ישראל" שקניתי בחנות יד שנייה בירושלים, או מדריך ישראל החדש שלקחתי מבית הוריי. ישנם גם מגדירי ציפורים וצמחים, ומפות טיולים. בספרייה אחרת בסלון יש תנ"ך, כתבי הרב קוק לצד כמה ספרי חסידות, ושני ספרים של הרב אברהם רמר שקניתי לפני שנסעתי ללמוד תורה באילת. בספרייה שבפינת המשפחה מונחים ספרי הילדים, סיפורים לפני השינה, סדרת גיבורי האומה ועוד. בספרייה שבסטודיו שלי אני מחזיק כמה ספרים אהובים במיוחד שמהם אני דולה משפטים ומילים כשחסר לי.

שיטת מיון בעיקר לפי נושאים: ספרי עיון ומחשבה, ספרי היסטוריה ומורשת קרב, רומנים, אנציקלופדיות, ספרי שירה, ספרי תעלומה וקונספירציה, וספרים שנוגעים בשאלות שמעסיקות אותי. ישנו מדף אחד, בשורה העליונה, שבו אני שומר יומנים שכתבתי במשך השנים. מעניין לפתוח אותם מדי פעם, לראות כמה השתניתי וכמה נשארתי אותו אדם.

מדף קרוב ללב הפסנתר, שעליו מונחים ספרי השירה האהובים "1000 זמר ועוד זמר" מאת תלמה אליגון ורפי פסחזון, לצד ספרי תווים של יוני רכטר ואחרים. אני אוהב מאוד גם את מדף הרומנים, עם הסופרים שאני אוהב לחזור אליהם – אמונה אלון, אשכול נבו, דלין מתיה ואחרים. אני אף פעם לא יודע לומר מאיזו סיבה הספר תופס אותי. האם זו השלווה והפניוּת שלי ביום שהתחלתי לקרוא אותו, השפה הקולחת, העניין שלי בעלילה, או שזו בכלל התפאורה, החלל שהספר מכניס אותי לתוכו. בעיניי זה קצת כמו שיר: לפעמים אני מקשיב לשיר כי אני מחפש מקום להיות בו. עוד לפני המילים, לכל שיר יש סאונד משלו שמורכב מכל מיני צבעים שהתערבבו יחד באופן מסוים מאוד.

השפעת המלחמה היא הביאה אותי לקרוא ספרים שעוסקים בה ופורסמו מהר מאוד, כמו "יום אחד באוקטובר", או "במקום שבו צריך אותי" מאת עפרה לקס, והחזירה אותי לספרים כמו "הלל ממוצב המזח" של מנחם מיכלסון ו"ציפורים" של עמיה ליבליך. תמיד אהבתי לקרוא ספרי מורשת קרב. אהובים עליי מאוד "עז 77" של אביגדור קהלני, "סיפורו של חייל" של רפול, ו"אחת ירושלים" מאת עוזי נרקיס.

על ארבעה ספרים

הקפות ביער

דלין מתיה, עם עובד

הרגשתי עטוף ביער הזה. יכולתי לשמוע את הציפורים, לראות את הקודו המשורטט, לשמוע את צעדיו של גדול הרגל, לפחד ולטפס יחד עם שאול בארנארד על העץ. נגע בי מאוד הסיפור על הילד שמרד בעליבות של חוטבי העצים, וחתר לצאת מהמעגל שמשאיר אותם עמוק ביער, תלויים בחסדי הסוחרים בעיר. קראתי כמה פעמים את כל ספרי דלין מתיה שתורגמו לעברית. אני מוצא בהם קסם מיוחד ושואב מהם השראה לשירים שלי.

התפסן משדה השיפון

ג׳רום דיוויד סלינג׳ר, עם עובד

את הספר הכחול־צהוב הקטנטן מצאתי זרוק במוצב צבאי שעשיתי בו מילואים בתחילת המלחמה, ביום האחרון לתעסוקה, שבו הופכים את כל הבסיס, מנקים ומסדרים הכול לקראת הפלוגה שתחליף אותנו. הייתה לי תחושה שאני הולך לאהוב אותו. הוא דרש ממני מעט סבלנות, אך היא בהחלט השתלמה. יש בספר רגע אחד של הבנה שבו כל הסיפור מקבל צבע אחר, ואתה מתמלא אמפתיה למפרע כלפי המספר. זה היה רגע מרגש מאוד עבורי.

בין חברים

עמוס עוז, כתר

שמונה סיפורים קטנים המתרחשים בקיבוץ יקהת. בכל סיפור יש גיבור, ושאר הדמויות שהן הגיבורים בסיפורים האחרים. חוץ משלוש שנים שבהן חיינו בצרפת, תמיד גרתי ביישוב קהילתי, ובכל מקום אני מוצא את הטיפוסים שמתוארים בספר: זה שאוהב לבשר על אסונות, ההוא שתמיד יודע הכול, והאדם שיניח יד ויגיד "תן לי להכניס קצת סדר בדברים".

והיום איננו כלה

צ׳ינגיס אייטמטוב, עם עובד

כל הספר הוא לא יותר מיממה אחת בחייו של בוראני יידיגי, עובד במסילת רכבת שהולך לקבור את חברו. דרך המסע שלו נחשף הקורא למאורעות היסטוריים מרתקים ומזעזעים בתקופת השלטון הסובייטי. זה סיפור קשה שטלטל אותי. אני זוכר את השבת שבה שקעתי בו. כמו בספרים על שבעה באוקטובר, הייתי צריך לעצור מדי פעם כדי להתאושש ממה שקראתי, ולרגעים ממש שקלתי להפסיק.