סיפור האהבה של ג'יין אוסטין היה יכול להתרחש גם היום

המלכה האם של הרומן הרומנטי, ג'יין אוסטן, חזרה לאופנה - יותר מ־200 שנים אחרי שספרה "גאווה ודעה קדומה" יצא לאור. זה לא מאוד מפתיע. כוח הקנייה העיקרי בצריכת הספרות הוא בכיוון הרומנים הרומנטיים, כפי שיעידו הוצאות הספרים הרבות שעוסקות בסוגה הזו בלבד. גם דוכני שבוע הספר, לפני כמה שבועות, היו מלאים לעייפה בספרים האלה.

גבר ואישה נפגשים. שניהם יפים ומוצלחים, יש ביניהם חילופי דברים שנונים וגם מתח כלשהו. אלו אליזבת בנט ומר דארסי של אוסטן, באנגליה של המאה ה־18, היכן שרוב הנשים לחוצות חתונה והפרמטר העיקרי הוא גבר שיכול לפרנס היטב.

במפגש הראשוני ביניהם, דארסי אומר שאינו מוצא באליזבת כל חן - והיא שומעת את זה. זה מה שקובע את אופי הקשר שלהם כמעט עד לאיחוד המיוחל והקסום ביניהם. זוהי אחת התבניות הסיפוריות האהובות והמוכרות ברומן הרומנטי - תבנית "מאויבים לאוהבים". השנאה העזה נובעת מחוסר הבנה בסיסי שמוביל לצעד בלתי הפיך כמעט. אוסטן הייתה המבשרת של התבנית הזאת, ומאז היא שימשה מקור ליצירות רבות בספרות, בקולנוע ובטלוויזיה לאורך השנים.

הספר יצא לפני כשנה במהדורה מוערת, הכוללת אינספור עובדות נלוות שעוזרות להבין את השפה ואת ההקשר. למשל, מוסבר שהון של 4,000 פאונד שווה ערך ל־1.8 מיליון שקל כיום; שאישה נבונה ואינטליגנטית בת 27 היא רווקה זקנה; או שדארסי מרגיש עליונות על אליזבת כי נשים נחשבו בימים ההם לחלשות ורגשניות, ולכן פחותות ערך. מזל שעברנו את התקופה הזאת, והחובבות הצעירות של הסוגה צריכות הסבר שיבהיר להן מצב שרחוק כל כך מהן.

ומה נותר רענן בסיפור? אולי שנקודת המבט הנשית שולטת בכיפה. לאליזבת ארבע אחיות, ואמא שלהן יודעת שהכי חשוב לחתן אותן טוב. כמו בנות צלפחד, הן לא זכאיות לנחלת אביהן וצריכות לדאוג לעצמן, כי אף אחד אחר לא ידאג להן. גם חוקי העולם וגם הטבע האנושי עומדים להן לרועץ.

ברור שכדי להיות גבר עשיר ומצליח שנשים עומדות בתור בשבילו פשוט צריך להיוולד למשפחה הנכונה, אבל כדי שאישה תבלוט היא צריכה "להיות בקיאה במוזיקה, בשירה, בציור, בריקוד ובשפות מודרניות... ומעל כל אלה עליה להתבלט באופן הליכתה, בנימת קולה, בניסוחיה ובכושר הביטוי שלה". כמה עמודים אחר כך, דרך אגב, אחד הגברים זוכה למחמאות מוגזמות על אופיו הניכר מכתב ידו המסודר. בעולם כזה, לנשים כמעט אין סיכוי לסוף טוב.

ואכן, הרבה מהנשים המקיפות את אליזבת לא זוכות לסוף טוב, מה שהופך את הסיפור שלה למספק הרבה יותר. אליזבת זוכה בעיקר כי יש לה אפשרות לבחור: היא בוחרת בבן הזוג שלה ובן הזוג שלה בוחר בה, לא על אף תכונותיה החזקות והמובילות אלא בזכותן. מהבחינה הזאת הספר עדיין רלוונטי ועושה שירות לכל הנשים שפוחדות שהאופי שלהן חזק מדי ומרתיע.

אבל לא רק לנשים יש כאן מסר אלא לכלל המבקשים למצוא אהבה: כדי לתת לה סיכוי, צריך לשחרר לרגע את הגאווה ואת הדעות הקדומות, ופשוט לתת לאדם שמולך להציג את עצמו באופן בלתי אמצעי, בלי קישוטי החברה, בלי המוסכמות. זה יקל לא רק על מציאת האהבה, אלא גם על חוויית החיים.

ט"ו באב שמח.