אולי חשבתם שאנחנו בעיצומו של חודש סיוון, אבל האמת היא שאנחנו בכלל בלב ליבו של חודש הקריאה, כמה שבועות של חגיגת ספרים, סופרים ותרבות. אז לכבודו ולכבוד שבוע הספר הבא עלינו לטובה, כמה מילים על שלושה ספרים ישראליים טובים שקראתי לאחרונה. שניים חדשים מהשנה, אחד יושב על מדף הספרים כבר כמה שנים טובות.

אני לא אוהבת התנצלויות. כלומר, אם טעיתי אני אתאמץ לבקש סליחה ולבדוק איך אפשר לשפר, אבל אני לא אוהבת להתנצל על עצם היותי, על הבחירות האידאולוגיות שלי, על המגזר או המטפחת. מכירים את זה שאנשים כותבים פוסט ומוסיפים את האזהרה "נישתי"? כלומר, מתנצל על שאני מספר משהו ששייך רק לי ולחבריי, שמבינים את שפת בית הכנסת והקהילה הדתית? אז כזה. ראיתם פעם את האזהרה הזו בפוסט שעוסק במוזיקת טכנו או בתיאטרון פרינג'? לא. כי אנשים אוהבים ומעריכים את התרבות שלהם, ולא אכפת להם כמה אנשים מכירים את הבחירות שלהם.

זו הסיבה הראשונה שהספר של יאיר יעקבי, "לא כזה סיפור – סיפורים מסובכים על חיים פשוטים" (ידיעות ספרים) הוא כל כך נפלא. יעקבי לא מתנצל, לא מתייפייף וגם לא יורד על המגזר שלו. הוא פשוט כותב סיפורים מצחיקים ולעיתים מרגשים עליו, על זוגיות, על הקהילה, על בית הכנסת והחגים, על חופשה ועבודה ובני עקיבא ורווקות. יעקבי מותח את העלילות עד אבסורד, ומשאיר את הקורא עם טעם מתוק של איש שאוהב אנשים ואת הציבור שממנו הוא בא, לא יהיר ולא מטיף או צדקני.

בסיפורים של יעקבי יש ציטוטים יהודיים וישראליים וגם רפרורים מעומקה של תרבות המערב לא עלינו. הוא מגוון, כתוב ברמה גבוהה, ומעבר לכל אלה פשוט מצחיק. ניסיתי וזה עבד. קשה להצחיק דרך ספר. המספר לא יכול לשחק עם אינטונציות ולא יכול להוסיף תנועות או פרצופים. הטקסט צריך לעשות את כל העבודה ולברוא סיטואציה מבדרת. ויעקבי עושה את זה בענק. אגב, חשוב לומר, ספר טוב הוא חוצה תרבויות, ואני מאמינה שהיסוד האנושי שבספר יעבוד גם אם הקורא לא ממש עושה קידוש קהילתי בסוכות או מכניס שבת מוקדמת. גם את שיבוצי חז"ל של עגנון לא כל אחד יודע לפתור.

איך הפקעת מסתבכת

בשנה וחצי האחרונות אני לוקחת לידיי רק ספרים קלילים. לא כבדים, לא מותחים, לא עצובים. המציאות מציבה מספיק אתגרים, והספרים הם האסקפיזם האולטימטיבי. אבל כשראיתי שעינת שמשוני הוציאה ספר חדש, החלטתי לקנות לי אחד. וואלה הימרתי טוב. כן, יש ספרים כתובים היטב, מעניינים, כאלה שפורשים עלילה מהודקת עם עלילות־משנה זורמות, ומעבירים חוויה פיזית ממש. "דברים שבורים" (געש ספרים) של שמשוני הוא כזה. הספר מתרחש במטולה של לפני המלחמה, ובמקביל במטולה של לפני 130 שנה. קרן נוחתת עם ילדיה למטולה כי היא ביקשה לברוח מהעננה מטילת האימה של בעלה ומשפחתו. שם היא פוגשת את עולמה של נוצי המסתורית, שגורלה דומה לזה שלה. שלב אחרי שלב, קרן מקלפת את המסתורין מנוצי, ותוך כדי מגלה בעצמה כוחות ואומץ לצאת לדרך חדשה.

שמשוני נוגעת בסוגיית האלימות במשפחה ונותנת מושג על האופן שבו מוטלת האימה, על הדרך שבה פקעת החוטים מסתבכת וסוגרת על האישה וילדיה עד שהם מצייתים לחלוטין, אף שלכאורה יכלו להיחלץ. היא גם כותבת על המשפחה המורחבת, זו שמשתפת פעולה עם ההתעללות וזו שלא קוראת את הסימנים. למרות הנושא הכואב והחשוב, הספר איננו גרפי ולא קשה מדי לעיכול. ככזה הוא מצליח גם לטעת תקווה ומסר על היכולת להשתקם וליצור חיים חדשים, וגם לזקוף את האוזניים של הקוראים לסימנים על אלימות נפשית או פיזית.

סיפור על סיפור

את הסופר האחרון מבין השלושה לא צריך להציג, אבל אולי את הספר כן. כולם מכירים את מאיר שלו, אבל אני מכוונת לאחד מספריו הפחות אייקונים. "הדבר היה ככה" (עם עובד) הוא סוג של אוטוביוגרפיה, שמתארת את ילדותו ומשפחתו של שלֵו, בעיקר דרך דמותה של סבתו טוניה. הסבתא, טיפוס צבעוני, קיבלה בשנות ה־30 של המאה הקודמת שואב אבק משוכלל, וסביב העניין הזה מתנהלות דרמות ואירועים אינסוף. מלבד העברית הכיפית, התיאורים בעין אוהבת של נופי הארץ, והציניות כלפי איכרי נהלל, שבה מתרחש הסיפור, יש כאן סיפור קליל על משפחה ועל אובססיה, על חלוציות ועל קודים שאסור לשבור.

מכיוון שמדובר במאיר שלו, זה לא מסתיים כאן. הספר מביא איתו שכבות של אלגוריות ועומקים, אבל הם לגמרי מונחים לפתחו של הקורא. מי שירצה להעמיק יוכל לפגוש את העימות בין אידאולוגיה קהילתית לחשיבה עצמאית ובין כפריות לעירוניות, ואף לקרוא על משפחתיות ואהבה. מעל הכול, "הדבר היה ככה" הוא סיפור על סיפור, על אמת ובדיה, על תפקידם של סיפורים בחיים, על האופן שבו מיתוסים מתקבעים, על מה שאנחנו מוכנים ורוצים לספר ומה שאנחנו ממציאים בשבילנו או בשביל האחרים. מתאים במיוחד לשבוע הספר.

ועוד משפט אחד, מתוך מקלדת של כותבת ספרים. תקנו ספרים. אפשר דיגיטליים (זה נוח, אקולוגי וזול), אבל תקנו. אל תשאלו מחברים או תמתינו לעותק שמשמש את כל השכונה. אהבתם את הספר? רכישתו תאפשר לסופר להמשיך לייצר תרבות עבור כולנו, וגם להעביר את היצירה שלו הלאה. זה הזמן, ההנחות עכשיו מתאימות בול.

Ofralax@gmail.com