"היצירות האלו לא ממושמעות, ואני לא קשה עורף מספיק כדי לאלף אותן"

תכולת הספרייה: בעיני קורא מן המניין, הספרייה שלי עשויה להיראות כמו להקה של ציפורים משונות. כמעט אין רבי מכר, כמעט אין קריאות קלות או מוכרות – סוג של מועדון לבבות שבורים ליצירות שחיות מתחת לרדאר של הטעמים ואופנות הקריאה השגורות. משוררים נידחים, פרוזה מתורגמת שנשכחה, ספרי עיון שלא נודעו בעיתם וכדומה. אני מחפש דווקא את אלו שנידחותם נובעת מאיכות יוצאת דופן, ולעיתים מאיזו התמסרות נדרשת אל הקשב האחר שהנביע אותן. במקרים רבים, היצירות היפות ביותר הן כאלו שהוחמצו דווקא על שום ייחודיותן. גילוי של יצירות כאלו הוא תמיד הפתעה משמחת. לרוב זו תגלית שנובעת מחיפוש מתמיד, אבל לצידו נזקקת גם מידה גדושה של יד מקרה ממוזלת.

שיטת מיון: הספרים מעורבים על המדפים בשעטנז שמבטא את משקלם הפנימי המשתנה בעבורי. הסדרים בספרייה, ככל שבכלל אפשר לכנות אותם כך, נפרעים בתדירות של פעם בשבוע. זו תופעה נפוצה שספר הולך לאיבוד בתוך הספרייה בין המדפים, וצץ כעבור זמן כשהוא מחליט שהגיעה שעתו. זו לא שיטת מיון יעילה, נפוצה או מומלצת. אבל היצירות האלו לא ממושמעות, ואני כנראה לא קשה עורף מספיק כדי לאלף אותן.

מדף קרוב ללב: בלב המדף הזה עומד כרך ישן ומתפרק של "האדם והטבע" מאת אהרן דוד גורדון, סביבו מניין מרופט של יצירות עיון, שירה ופרוזה, שהטבע והאדמה אינם הרקע לעלילת האנוש אלא מרכז הכובד שלהן. ממזרח וממערב, ישנים גם חדשים, במקור ובתרגום: ג'ון מיור, דרור בורשטיין, לואיז גליק, סבינה מסג, בשלאר, סירקה טורקה, הנרי ת'ורו ואחרים.

השפעת המלחמה: האירועים הכניסו אותי למעין בולמוס קריאה שהיווה סוג של צעקה, מעין הטחת ראש על סיפי יצירות שהאמנתי בכוחן לשאת לטוב. התברר לי שאת הדריכות הפנימית שהמצב חולל ניתן לנתב לעבודת הרוח של הקריאה, גם אם לא בקלות ולעיתים דרך תסכולים לא מעטים. בתוך אותו שטף קריאה, אירועי המערכה הביאו אותי לצלול לקריאה ולתרגום מיצירת בנז'מן פונדאן, משורר יהודי־צרפתי שנרצח באושוויץ. לאחרונה זכיתי להביא לאור מבחר מתרגומים אלו בספר "המעט שנותר לי כאדם" (הוצאת עמדה).

על ארבעה ספרים

הילולא רבא

1860

אסופת מקורות מספרות הזוהר לליל ל"ג בעומר. את העותק בן המאה הי"ט שבביתי רכשתי פעם בשיטוט ירושלמי. באחת ממדרכות העיר נתקלתי באברך שמכר ספרים ישנים שניכר שהם נלקחו מאיזו גניזת בית כנסת עתיק או בית עלמין, ונפשי דבקה בספר. באחת מאגדות הזוהר שבספר מטילות הציפורים פתק לחיק החברים ההולכים לצד "ים גנוסר", הכינרת. הספר הזה עצמו הוא בעיניי מעין גלגול של פתק שכזה.

כלפי תשעים ותשעה

אורי צבי גרינברג / סדן, תרפ"ח־1928

לקריאה באורי צבי הגעתי בעקבות אחי הצעיר עליו השלום, שהיה קורא נלהב של יצירתו. כאן זהו קונטרס צנום של בעיטה פואטית, אכזרית וקולעת, ובעיקר רבת תנופה. פולמוס עיוני שהוא דין וחשבון ספרותי עברי שלא נס לחו. קריאה בו עשויה להשיב מעט צבע ללחיי היצירה העכשווית, שמשברי תרבות המערב ואסונות קרובים מאיימים להכניעה, כיום כאז. ובעצם, היום במידה רבה יותר. קריאה מומלצת שהיא היתקלות בקרחון בוער. ומתי תצא מהדורה חדשה?

המחברות השחורות של קרול שוורץ

ניצן ויסמן / פטל, 2023

פרוזה חרישית ושובת לב על כתיבה, החמצה, שוליות, ובעיקר על גדולת הנפש והחירות הפנימית שנתוני הפתיחה הקלושים והאפורים ביותר עשויים להציע. יצירה שמתרגלת את הקורא בנתיב מרענן של מתינות, סבלנות, צניעות, ושאר איכויות שהניגוד החריף שבינן ובין האקלים הישראלי עשוי לעורר למחשבה, ליצירה ולפעולה. מעין הליכה בעקבות מי שכמו נפל מעגלת החיים "הנוסעת אין עצור", וחיבור מחודש ליתרונות המסקנה של "והנה נותרת מאחור".

סנטוקה

אש בראש ההר / מיפנית: יעקב רז / ירח חסר, 2023

ספרי הוצאת "ירח חסר" נועדו לעדת חסידי ירח נאמנים. כמו הירח החסר הם פשוט שם בחוץ, מבלי להכריז על עצמם. ההמלצה כאן היא על ספר שירה יפנית מעולמו של נזיר נודד. טנא של מאות פסוקי הייקו חופשי גדושים בבהירות מיוסרת ובהומור שתייני חוגג, טבולים בנופי נשמה מעוררים ופקוחים. קריאה שהיא שיטוט שירי שמוציא אותך לדרך ומשאיר אותך לצעוד בה מבלי ששמת לב מתי נותרת שם בחוץ ולבד, אבל כמה טוב שכך קרה.