תם ונשלם.
בזמן מלחמה בתום ארבע שנות לימודים שהחלו במגפת הקורונה והסתיימו בתקופת מלחמה, נערכה בשבוע שעבר תצוגת הגמר של בוגרי מחזור 2024 במחלקה לעיצוב אופנה בשנקר. בין ההשראות לקולקציות השנה בלטו מיליטריזם ואהבה, זיכרון ותקווה, וגם תמימות. נראה שהאתגרים המורכבים, האישיים והלאומיים, במהלך תקופת הלימודים - הובילו לכך שהקולקציות השנה טעונות בכל כך הרבה רגש, מה שהופך אותן להרבה יותר מאמנות נטו.
תצוגת הגמר הציגה 41 קולקציות שעוצבו אחרי 4 שנות לימוד. השנה, יותר מאי פעם, הקולקציות הדגימו יכולת התמודדות יצירתית עם המציאות המורכבת בה מתערבבים התכנים האקטואליים, החברתיים, התרבותיים והאישיים. התצוגה נערכת בשיתוף פעולה עם קבוצת הפניקס, כחלק משיתוף פעולה ארוך טווח.
הכי מעניין
אילן בז'ה, ראש המחלקה לעיצוב אופנה בשנקר אמר כי "נושאי ההשראה השנה נעים בין החיפוש אחר עוגנים ושייכות מקומית, זיכרון כאוב מול התחדשות ותקווה, בין הבינה האנושית לזו המלאכותית שכבר איתנו, בין הנורמלי לאחר ובין אהבה ומיליטריזם. כאזרחים מצאנו את עצמנו תוהים אודות הקשר בין היחיד והקולקטיב וכמעצבים, אנו מתמודדים עם אותן שאלות ומציבים נקודות אחיזה דרך השפה המוכרת לנו – החומר, הצבע, הצללית, הטקסטורה ועוד."
בחרתי מגוון דגמים מתוך התצוגה ששווה להתייחס אליהם:
רון שחר בחרה את הדף הלבן כנקודת מוצא לפרויקט ולהדגשת הפחד מהתהליך עצמו.

צילום: רפי דלויה
נטע שלום התמודדה כילדה עם מציאות של אובדן ופוסט טראומה, ולכן יצרה דווקא משם, קולקציית נשים נאיבית ואופטימית.

צילום: רפי דלויה
סשה רטנר עסקה בנדוניה שסבתה טיפחה בעבורה אך בנסיבות משפחתיות מצערות נגזלה ממנה, כשהיא מציגה פרשנות חדשה לגזרות ולפיתוחי בד מסורתיים בשילוב רקמה והדפסות על הבדים.

צילום: רפי דלויה
רוני רוזן התעסקה במורכבות שבלהיות אישה גבוהה בעזרת אלמנטים של חריגויות.

צילום: עדי סגל
שחר אליאס חשפה את הפער בין המציאות הפנימית למסכה החיצונית.

צילום: רפי דלויה
שחר גלר במטפורה לזהויות הרבגוניות של היום.

צילום: רפי דלויה
שני גישר באה מתוך נקודת מבט חדשה על בגדים כמרחב אישי בטוח.

צילום: רפי דלויה

צילום: רפי דלויה
שני מיטב עסקה בהתמודדות עם מוגבלויות עם קולקציה הכוללת עזרים רפואיים כמחווה לאחותה הצעירה שנולדה עם שיתוק מוחין:

צילום: רפי דלויה
תמר אלבז חקרה את מערכת היחסים בין גוף האישה לתנועת הבגד.

צילום: רפי דלויה
רומי גור עוסקת בפער בגדול בין נאיביות של ילדים המשחקים במשחקי מלחמה לבין האכזריות הנוראית של המלחמה האמיתית פער שיוצר תחושה של תמימות מטרידה.

צילום: רפי דלויה

