"בספרי המשוררים אני מקפידה למקם יחד חברים, להפריד יריבים או להפך"

תכולת הספרייה

מכיוון שאני חיה כבר לא מעט שנים, הצטברו אצלי לאורך הדרך ספרים רבים המפוזרים בכל חדרי הבית ובפרוזדורים. ספרי שירה תופסים את רוב המקום, וכל הניסיונות לסדר אותם לפי איזה מפתח או לפנות בשבילם עוד מדף ועוד כוננית נעשים עם הזמן מסובכים יותר ויותר. בין השאר מהדורות ראשונות נדירות של ספרי שירה – "קמשונים" מאת אסתר ראב, "כוס קטנה" מאת אלישבע, "פרחי אש" של חיים גורי ועוד. קלאסיקות לצד כאלה שזה עתה הופיעו, שירה מתורגמת, ספרים שנקנו ונאספו מפסטיבלי שירה בעולם. וכמובן פרוזה, ספרי עיון, וספרים רבים על טבע ובעלי חיים.

מדף קרוב ללב

המדף הקרוב ביותר לליבי הוא זה שלמראשות המיטה, ספרים שנשלפים ביקיצה או לפני השינה ולו רק כדי לקרוא משפט או פסקה. רבים מהם כפולים, למקרה שאחד מהם ילך לאיבוד. ספרים שהקריאה בהם מחברת אותי היישר לתדר הכתיבה, שכן אין להפריד בין קרוא וכתוב. מה הם? תמיד אני מרגישה שזאת שאלה מאוד אינטימית, כמו לשאול משהו על אהוב. יש שם למשל את כל ספריו של יואל הופמן, "ספר אי הנחת" של פסואה, "זכרונות אדריאנוס" של מרגרט דיראס, "רשימותיו של מלטה לאורידס בריגה" של רילקה, ואסתפק בזה.

שיטת מיון

מיון הספרים נעשה לפי תדירות השימוש. בחדר העבודה נמצאים מילונים, שבהם אני עוד אוהבת לדפדף, ספרי השירה שאני זקוקה להם ביום־יום לעבודה או לנפש. בחדר המגורים יש ספרייה גדולה מאוד של שירה. אני משתדלת לסדר לפי האל"ף־בי"ת, אבל מקפידה גם למקם יחד חברים, להפריד יריבים או לפעמים גם להפך. מדפים נפרדים מוקדשים לספרי מיסטיקה, פילוסופיה ורוח, ולספרי פרוזה. בחדר המוגן גולים ספרים שכנראה שוב לא אפתח, אבל גם לא יכולה לזרוק.

על ארבעה ספרים

הרהורים

מרקוס אורליוס / תרגום: ש. ויסמן / י. מרכוס, 1981ספר שמונח שנים רבות ליד מיטתי, דפיו מצהיבים ומתפרקים מרוב קריאה. אני אוהבת לפתוח בעמוד אקראי ולקרוא פסקה שתלווה את היום. מרקוס אורליוס, קיסר רומא (161־180 לספירה), היה מסוג המנהיגים שכבר לא מוצאים היום. מדובר בתריסר מחברות, מעין יומן שלא נועד לפרסום. יש בהן מה שהיינו קוראים היום אימוני מיינדפולנס, תרגילים רוחניים שנועדו לחשל את האדם תוך פיתוח רגישות ומודעות לעצמו ולסביבה.

זכרונות אדריאנוס

מרגריט יורסנאר / תרגום: אירית עקרבי / זמורה ביתן, 1987

יצירתה החשובה ביותר של הסופרת הצרפתית הגדולה. סיפור העלילה מעוצב כאוטוביוגרפיה של הקיסר אדריאנוס, המגולל כביכול, באמנות סיפור נדירה, שלושים שנות שלטון, במיוחד עבור נכדו מרקוס אורליוס שעתיד אף הוא להיות קיסר. משפטים רבים מסומנים בעיפרון. למשל: "בעת שאני כותב את הדברים האלה, נראית בעיני העובדה שהייתי קיסר כמעט חסרת חשיבות". את המוטו של הספר אני יודעת בעל פה: "נְשָׁמָה קְטַנָּה, תּוֹעָה, נְעִימָה,/ אוֹרַחַת כָּבוֹד שֶׁל גּוּפִי,/ לְאָן אַתְּ עַכְשָׁו הוֹלֶכֶת,/ חֲוַרְוֶרֶת, נֻקְשָׁה, עֲרֻמָּה,/ לֹא עוֹד כִּלְפָנִים, מְגַחֶכֶת".

אל תשאלי אותי לעולם

נטליה גינצבורג / תרגום: אספיר מילמן / מאגנס, 2021

בחרתי דווקא בספר מסות ולא ברומנים הנפלאים של גינצבורג. המסות האלה הן הזדמנות להכיר את אישיותה המלבבת באמצעות רשימות כמו לאחר יד, ועדיין באיכות הספרותית הנדירה של כתיבתה. תוך כדי קריאה הרגשתי כאילו ישבתי מולה בערב ספרותי שבו היא מספרת על עצמה, על נעורים, שממון הזיקנה, האזנה לאופרה, נכדים, אמונה ואלוהים, והכול מאוד אישי. נטליה היא הסופרת האהובה עלי מכולן. כתיבתה זורמת, בהירה, מלאת חכמה.

רשימותיו של מלטה לאורידס בריגה

ר"מ רילקה / תרגום: ישראל זמורה / זמורה ביתן

מהוותיקים ביותר בספרייה שלי; אפילו לא מצוינת שנת ההוצאה. למרות היותו פרוזה כולו מנוקד, כאילו דורש מהקוראים להתייחס אליו כמו לשירה. זוהי אוטוביוגרפיה של חיי נפש הכתובה בכל מיני ז'אנרים. אולי לכן מעולם לא קראתי בספר מתחילתו עד סופו, תמיד רק פרקים. קריאה בו מעלה אותי מיד אל התדר של הכתיבה. הוא בשבילי כמו שטיח תפילה. כל מי שהספר הזה יקר לו, אני יודעת שהוא חבר.