ד"ר אלן שטראוס (סטיב קארל) הוא פסיכולוג שמתעורר ומוצא את עצמו כבול למיטה במרתף זר. לחדר נכנס סאם, מטופל שלו (דונל גלייסון המקריפ והמצוין) שמתוודה בפניו שלא היה כן איתו בטיפול וכי הוא למעשה רוצח סדרתי. כעת הוא דורש מהמטפל שיעזור לו למצוא פתרון לבעיה, כאשר האיום ברור.
- "ריבוט" היא הבינג' המושלם לערב שאחרי יום מעייף בעבודה
- צפייה בסנדמן היא "בטוחה", מהנה ומשתלמת, גם אם לא תמיד אחידה
- כסף קונה, אבל לא את הכול
קארל מזוהה מזה שנים עם ז'אנר הקומדיה (בין השאר מתפקידו בשבע העונות של "המשרד" האמריקנית), כך שראוי לתאם ציפיות ולהבהיר שלא מדובר בקומדיה, גם לא קומדיה שחורה. אומנם בפרק הראשון עוד מתפלק צחקוק או שניים נוכח הסיטואציה ההזויה או ברפלקס מותנה לנוכחותו של קארל, אך מהר מאוד "המטופל" מתגלה כחתיכת סדרה מותחת ומלחיצה.
הפסיכולוג אלן נע בין סשנים כפויים עם המטופל המסוכן שלו לבין מחשבות על ניסיונות בריחה מהמרתף. הגבולות בין שתי האפשרויות כה מיטשטשים עד שגם לנו הצופים לא ברור אם רגע מסוים הוא חלק מהטיפול או דווקא מניפולציה פסיכולוגית בדרך לבריחה. בדומה לדוקו של ג'ונה היל - פיל סטאטס: הכלים, גם "המטופל" נישאת על כתפיהם של שניים, אולם מצליחה לשמור על רמת עניין עקבית, כאשר היא משלבת פלאשבקים של אלן לאירועים שקרו מחוץ למרתף ורומזים לנו על הצעד הבא שלו. שווה לציין בהקשר הזה גם את עובדת היותו של אלן יהודי, תמה שבאה לידי ביטוי בפלאשבקים ומשתלבת ברעיון של הסדרה (בלי לספיילר). לאורך עשרה פרקים (רובם באורך של 20 ומשהו דקות), "המטופל" לוחצת בעוצמה על דוושות הדרמה והמתח, מה שהופך אותה לצפייה מוצלחת – אולי למעֵט לילות גשומים ומפחידים מדי.
הכי מעניין
המטופל, דיסני פלוס