"ילדה של חלומות מתחת לחומות": הדרך של אסתר רדא בדרך להכרה בינלאומית

"לו הייתה לצידי היא הייתה יכולה לשכנע אותם שאני יהודי", כך נחתם הבית הרביעי בשיר "המסע לארץ ישראל" שכתב חיים אידיסיס והלחין שלמה גרוניך. מאז שאני זוכרת את עצמי, זה החלק שהכי כאב לי - הידיעה שאחרי כל התלאות במסע העלייה של יהודי אתיופיה לארץ ישראל, הם עדיין צריכים לבקש שיכירו בהם כחלק מעם ישראל. את השיר מבצעים שלמה גרוניך וילדי מקהלת שבא, ואחת מילדי המקהלה שמבקשים להיות שותפים בזהות ובתרבות הישראלית היא אסתר רדא. ברבות השנים הפכה רדא לתשובה החזקה ביותר לשאלת מקום המורשת האתיופית בתוך המכלול הרחב של הזהות הישראלית. היא נולדה בקריית־ארבע להורים שעלו מאתיופיה במבצע משה וגדלה להיות שחקנית, זמרת ומגישת תוכניות טלוויזיה. בין השאר הנחתה את טקס הדלקת המשואות בשנת 2020 וכעת המופע שלה מועמד בפרס המוזיקה של MTV באירופה למופע הישראלי הטוב ביותר.מוזיקה משקפת בצורה מדהימה תהליכים חברתיים עמוקים שקורים בחברה הישראלית ובעולם כולו. למשל בשנים הראשונות לאחר קום המדינה, השירים שנכתבו והתנגנו היו שירי מולדת ואהבה לארץ, ולאחר המכה המוראלית במלחמת יום כיפור נכנסו לפלייליסט שירים המבקשים שלום. השירים המתנגנים מציפים את הנושאים שבהם החברה עוסקת. לכן, דרך המוזיקה, ההופעות ומה שמשודר במסכים אפשר לראות את השינויים המתרחשים בחברה. אם לפני 30 שנה הקהילה האתיופית הייתה צריכה מישהו שאינו חלק מקהילת העולים שישיר על המסע שלה לארץ, יספר את סיפור עלייתה וישכנע את קהל השומעים שאכן יש לה מקום בתרבות הישראלית, כיום הקהילה הזו היא כבר חלק מהתרבות הישראלית. הם בעצמם מספרים את הסיפור.

בשיר החדש שלה, "מיליונים", רדא שרה "אני זוכרת ילדה של חלומות מתחת לחומות". השורה הזו מתמצתת את הסיפור שלה: בת לעולים חדשים מאתיופיה שפילסה את דרכה המוזיקלית ושברה חומות בדרך להכרה בינלאומית.

רדא עברה תהליך עד שמצאה את הדרך לשילוב כל החלקים שבתוכה במוזיקה שלה. באלבומים הראשונים שלה, כל השירים היו באנגלית. הם זכו להצלחה, אך לא הביאו כלל את הסיפור המלא והייחודי שלה. יש בשירים שם תחכום ונגיעות של ג׳אז והיא בהחלט מתחרה על התואר של מלכת הגרוב, אבל עדיין לא נמצא העושר התרבותי המלא שהיא גדלה עליו.

ב־2014 רדא עשתה היסטוריה כאשר לאחר העבודה על אלבום הבכורה, הוציאה שלושה סינגלים באמהרית, שניים מהם נכנסו לפלייליסט של גלגלצ ואחד מהם, Nanu Ney, אף הגיע למקום השביעי במצעד השבועי - השיר הראשון באמהרית שהגיע להכרה כזו במצעד של גלגלצ.

רדא לא לבד, והיא אינה היחידה שמביאה את המסורת של העדה שלה לתרבות הישראלית. בשנים האחרונות מוזיקאים ישראלים שונים יוצרים עוד ועוד שירים שמערבבים את שפת הארץ עם שפת האם שעליה גדלו בבית. מרינה מקסימיליאן, לדוגמה, הכניסה את השפה הרוסית לשיר "עמוק בטל", או בז'אנר אחר, סטפן לגר הביא את הצרפתית שעליה גדל לשיר Merci. תופעה זו היא חלק מהשינוי החברתי שעברנו מימי כור ההיתוך הישראלי שניסה להכניס את כל העולים לשבלונה אחת אחידה, ועד לימים אלה, כשלכל תרבות יש מקום, וחג הסיגד נכנס ללוח השנה העברי כתאריך רשמי שמציינת המדינה.

ועם כל זה, רק לפני שנתיים רדא הוציאה את אלבומה "חסד", שבו היא לראשונה שרה שירים בעברית. רדא עוברת תהליך של חזרה לשורשים העבריים, והיא מסכמת את העושר שגדלה עליו ואת מגוון החלקים שהיא מביאה למוזיקה הישראלית: מוזיקת אר־אנד־בי, הגרוב והתחכום, לצד הארצישראליות הפשוטה.

את השיר "תמיד לקום" שהוציאה בשנה האחרונה, העוסק בתקווה לצמיחה מתוך הקושי בשמירה על הארץ ובאהבה אליה, היא פותחת במילים "ואם יכולנו רק לתת מקום לכולם" שמבטאות איך לצד ההתקדמות בנתינת מקום לתרבות העדה האתיופית ולתרבויות נוספות, עדיין יש לנו עוד דרך בהרחבת הזהות היהודית כך שכל העולים החדשים ירגישו שייכים ורצויים בחברה הישראלית.