שבוע שעבר סיימה מכבי תל־אביב עונה שנייה ברציפות שבה היא מארחת את משחקי הבית ביורוליג הרחק מהאולם ביד אליהו בשל המלחמה שעדיין נמשכת בישראל. בניגוד לשנתיים החולפות – אז היו הצהובים מרחק נגיעה מהעפלה לפיינל פור היוקרתי – השנה הנוכחית הייתה הרבה יותר קשוחה עבורם לאחר שכל השחקנים הבולטים מהעונה שעברה החליטו לעזוב ולמצוא מקום שקט יותר ורגוע עבורם ובני משפחותיהם, מה שהוביל לבניית סגל כמעט חדש של שחקני חיזוק זרים. את עונת היורוליג הרגילה סיימה מכבי בשבוע שעבר במאזן של 11 ניצחונות מול 23 הפסדים, מה שהותיר אותה מחוץ לשלב הפלייאין והפלייאוף וסיים עבורה למעשה את העונה האירופית מוקדם מן הרצוי.
מנגד, אחת ההפתעות הנעימות של העונה היא השתלבותו הטובה של ויל ריימן, אמריקני יהודי בן 28 שבניגוד לכל הציפיות הפך לחלק מרכזי מהשחקנים המשלימים של הקבוצה. "זו הייתה עונה לא פשוטה עם הרבה מסעות והרבה הפסדים, אבל אני חושב שעשינו התקדמות גדולה בתקופה האחרונה למרות הסיטואציה הקשה והפכנו להרבה יותר טובים מבחינה מקצועית", קובע ריימן, "למרות הקושי אני עדיין מצליח ליהנות מהמסע שלנו, הזכייה בגביע הייתה מאוד חשובה לנו והתחושה היא שעכשיו לקראת הישורת האחרונה של העונה כולם מעלים את הרמה שלהם, גם השחקנים המובילים וגם המשלימים. היו לנו הרבה מאוד משחקים צמודים ביורוליג שלא היינו אמורים להפסיד, לשמחתי יש לנו קבוצה שבנויה משחקנים ששונאים להפסיד וכולנו רעבים מאוד להצלחה וממוקדים עכשיו בדבר החשוב ביותר- זכייה באליפות בסיומה של העונה".
"למרות הקושי אני עדיין מצליח ליהנות מהמסע שלנו. הזכייה בגביע הייתה מאוד חשובה לנו והתחושה היא שלקראת הישורת האחרונה של העונה כולם מעלים את הרמה שלהם. יש לנו קבוצה שבנויה משחקנים ששונאים להפסיד"
ריימן חתם לשלוש שנים במכבי כבר בקיץ 2023 אך הושאל בעונה החולפת לסן־קנטן, שעלתה בשנה שעברה לליגה הצרפתית הראשונה. "העציבה אותי קצת העובדה שלא שיחקתי כאן בעונה שעברה, במיוחד אחרי שהחלה המלחמה, כי הרגשתי שאולי יכולתי לעזור במשהו", הוא משתף, "בסיום העונה יצרתי קשר עם המועדון עוד לפני שפנו אליי וברגע שביקשו שאגיע לא היססתי לרגע. אני אוהב את ישראל ולא משנה אם מתנהלת כאן מלחמה או לא. ידעתי שברגע שירצו אני עולה על מטוס ובא לשחק בשביל מכבי".
לאחר שפרצה המלחמה, בעודו מעבר לים הפך ריימן לשגריר של ישראל ברשתות החברתיות. "גרתי שנתיים בישראל לפני שעברתי לצרפת ושיחקתי בהפועל חיפה, במה שפחות או יותר הציל את הקריירה שלי. קיבלו אותי כאן בזרועות פתוחות, הכרתי אנשים נהדרים, יצרתי חברויות ובזכות כל זה חזרתי ליהנות מכדורסל ומהחיים מחוץ למגרש", הוא מספר, "ברגע שהחלה המלחמה הרגשתי רע מאוד ורציתי לעשות משהו כדי שיבינו שהמדינה נאבקת וכמה חשוב לתמוך בה בתקופה כזאת. מדי פעם קיבלתי גם הודעות משונאים אבל אלה נחסמו מהר מאוד".
הצירוף של ריימן בקיץ הרים לא מעט גבות בקרב פרשני כדורסל, שטענו שזה קשור יותר לקושי להביא שחקנים לישראל בתקופה כזו ופחות להתאמה מקצועית. "כשקיבלתי את ההצעה ממכבי לא חשבתי או התייעצתי עם מישהו לפני שהסכמתי, פשוט אמרתי כן. מדובר באחד המועדונים הגדולים בהיסטוריה של המשחק והחלטתי שאתמודד עם מה שצריך כשאגיע לשם", הוא נזכר, "לא ידעתי מה יהיה התפקיד שלי בקבוצה ומה ידרשו ממני, אבל אני מכיר את עצמי, אני שחקן פיזי שתמיד נלחם ומשחק חזק וידעתי שאמצא את המקום שלי לא משנה מה הוא יהיה. הגעתי למחנה האימון במטרה לתת את כל מה שיש לי, להיות גורם חיובי בחדר ההלבשה, להשפיע על המשחק בכל דרך שאוכל ולעזור לקבוצה לנצח, וזה משהו שאני ממשיך לעשות גם עכשיו. אני לא עולה למגרש במטרה לקלוע 30 נקודות אלא לעשות מה שמבקשים ממני, גם אם נותנים לי דקת משחק או 30". ריימן תורם בליגה עד כה 2.9 נקודות בנוסף ל־3.2 ריבאונדים ב־13.2 דקות בממוצע לערב כאשר ביורוליג הוא מציג נתונים דומים, אבל במקרה שלו הנתונים עלולים להטעות כי הוא מסוג השחקנים שתורם באספקטים של הגנה חזקה, אגרסיביות ואנרגיות גבוהות, נתונים שלא נרשמים בטופס המשחק אבל תורמים רבות. את משחק השיא שלו העונה שבו גם שבה את ליבם של האוהדים הציג ריימן בתחילת נובמבר בשנה החולפת, אז היה בין הגורמים המובילים לניצחון מול ריאל מדריד הגדולה, עם ערב שבו קלט 14 כדורים חוזרים והציג משחק לחימה הרואי.
"זו הייתה הפעם הראשונה בקריירה שעליתי בחמישייה במשחק יורוליג והיה מלחיץ לעלות לשחק מול אחת הקבוצות הטובות באירופה. אני זוכר ששתיתי שלוש כוסות קפה לפני המשחק ופשוט הלכתי להילחם, נאבקתי בוולטר טבארס ומריו הזוניה, הראיתי להם שאני נוכח ונלהב לשחק ובשלב מסוים הרגשתי שאני קופץ לריבאונד ושאני תופס את הכדור כאילו שזה מגנט, זה הרגיש משוגע לגמרי עבורי", הוא נזכר, "היו לי בעבר ערבים שהורדתי כמות גדולה של ריבאונדים אבל היה משהו מיוחד בערב הזה, כי כאן התמודדתי מול השחקנים ברמה הגבוהה ביותר באירופה והעובדה שהצלחתי לעשות את זה נתנה לי הרבה ביטחון. הניצחון עם סל ניצחון של סייבן לי, שגם הוא שחקן נהדר, היה הדובדבן על הקצפת בערב כזה ושמחתי מאוד שהצלחתי לעזור ולהשפיע על המשחק. לא חשבתי הרבה על המשחק הזה מאז אבל אני זוכר ששמחתי מאוד באותו הלילה".
"אני לא מרגיש לחץ יוצא דופן במכבי, אולי מאחר שעומס המשחקים הגדול לא מאפשר להרגיש הרבה אתה פשוט ממשיך הלאה. העובדה שאני במכבי זו הזדמנות נהדרת מבחינתי, אני אסיר תודה ופשוט אוהב לקום בבוקר וללכת לאימון"
עד כמה זה שונה להיות במועדון כמו מכבי תל־אביב?
"ברוב הקריירה שלי שיחקתי משחק אחד בשבוע והעונה היא שינוי גדול עבורי מבחינת העומס. אני שחקן שמשתמש הרבה בגוף שלו וכל הזמן נלחם, אז העונה במקום להתכונן לקרב אחד בשבוע אני מתכונן לארבעה וזה קשה אבל זה גם כיף כי משחקים כל הזמן ופחות מתאמנים. יש לי הרבה ביטחון בקבוצה שלנו, אנחנו קרובים אחד לשני גם מחוץ למגרש, מבלים הרבה יחד – מה שמאוד חשוב לכימיה בינינו – ויש לי תחושות טובות לקראת שלבי העונה הסופיים".
מדברים על הרבה לחץ במועדון, עד כמה זה משפיע או מקשה?
"אני לא מרגיש לחץ יוצא דופן במכבי, אולי מאחר שעומס המשחקים הגדול לא מאפשר להרגיש הרבה אתה פשוט ממשיך הלאה. העובדה שאני במכבי מאוד משמחת אותי וזו הזדמנות נהדרת מבחינתי, אני אסיר תודה ופשוט אוהב לקום בבוקר וללכת לאימון".
איך העבודה עם מאמן כמו עודד קטש?
"בשנה שעברה עבדתי עם מאמן ששונה לחלוטין מקטש, כזה שצועק כל הזמן ומעיר על כל טעות קטנה, ואילו עודד פשוט נותן לך לשחק, בונה לך את הביטחון והוא פשוט מאמן נהדר. הוא מאוד שקול ויודע היטב שכולנו גם ככה מאוד קשים עם עצמנו, שכולנו רוצים לנצח ושחשוב שנתמקד אך ורק בכדורסל, וזה מאוד עוזר לשחקנים. זה מרענן עבורי לשחק תחת מאמן כזה שאוהב כדורסל ולא עוסק בדברים אחרים".
ויל ריימן, המתנשא לגובה 2.03 מטרים, נולד וגדל בשכונת האפר־ווסט במנהטן, ארצות הברית. אביו הוא גרהאם ריימן, סופר ועיתונאי חוקר בדיילי ניוז, שעוסק בעיקר בבתי סוהר ובכתבות על שחיתות משטרתית, ואמו, ברונון ארוסקה, היא בעלים של הוצאה לאור בשם Soho Press שהקימה סבתו זיכרונה לברכה, זו שהייתה גם החיבור שלו ושל המשפחה לעולם היהודי.
"כשסבתא הייתה בחיים היא קיימה בכל שנה סדר פסח גדול לכל חברי המשפחה, בנוסף לכמה שמחות קטנות יותר בחנוכה ובחגים אחרים. בשנות הילדות שלי הלכתי מדי פעם לבית כנסת אבל כשגדלתי המשפחה התפזרה בכל המדינה ואחרי שהיא נפטרה הדברים כבר קרו בתדירות נמוכה יותר".
ספורט היה חלק מחייו ממש מהרגעים הראשונים. "אבא שלי שיחק בעבר שנתיים כדורסל במכללה מהדרג השלישי, הוא מאוד אוהב את המשחק ואחרי שנולדתי הוא התקין עבורי סל קטן בעריסה ואני משחק מאז שאני זוכר את עצמי", הוא נזכר בחיוך, "הייתי ילד מאוד אתלטי עם הרבה אנרגיה שתמיד הסתבך בצרות בבית ספר כי כל הזמן רצתי ממקום למקום, דיברתי והשתעשעתי עם חברים וספורט שתמיד אהבתי הפך עבורי למקום הטוב ביותר להוציא בו אנרגיות. לאורך השנים שיחקתי כדורגל, טניס, גולף, בייסבול ובכל טורניר כדורסל אפשרי על מגרש פתוח שהתקיים ברחבי ניו־יורק".
באופן מסודר החל ריימן לשחק בבית הספר מילברוק בניו־יורק, שם שיחק ארבע שנים ומתוכן בשנה האחרונה זכה בתואר שחקן העונה האזורי לאחר שהעמיד ממוצעים של 22 נקודות, 9 כדורים חוזרים ו־3 אסיסטים וסיים את ארבע השנים עם ממוצע של 15 נקודות ו־4 אסיסטים. הוא שיחק שנה נוספת בהצטיינות בבית ספר בניו־המפשייר ומשם עבר לארבע שנים טובות מקצועית באוניברסיטת קולגייט בניו־יורק, מדרג המכללות הבכיר. הוא קבע שיא שלשות לשחקן בעונה הראשונה בקולג' עם 65 קליעות מוצלחות, שבר שיא קליעה עם 34 נקודות מול לאפייט וסיים את העונה עם תואר הרוקי המצטיין בליגת הפטריוט ובקולג' שלו, בנוסף לבחירה לקבוצת העונה הראשונה של הליגה. הוא סיים את שנותיו בקולג' עם 135 הופעות, מתוכן עלה 128 פעמים בחמישייה עם ממוצעים של 13.7 נקודות, 6.7 ריבאונדים ו־1.3 אסיסטים כאשר בעונה האחרונה נכלל בחמישיית העונה בליגת הפטריוט וזכה בתואר שחקן ההגנה המצטיין. "היו לי שנים נהדרות בקולג'. הייתי קרוב מאוד למאמן והשחקנים היו כמו אחים שלי ומאז שסיימתי אני בקשר יומיומי איתם בצ'אט קבוצתי שיש לנו", הוא מספר, "הבעיה שלי החלה בסיום הלימודים, כי השנה האחרונה הייתה העונה שנקטעה בגלל הקורונה, ופתאום מפעילות מלאה הייתי בלי כלום. אני מניח שבסיטואציה רגילה הייתי מצטרף לכמה מחנות אימון של קבוצות NBA לשחקנים במעמד שלי אבל הם לא התקיימו ואפילו לג'יי ליג (ליגת המשנה בארצות הברית) לא הייתה לי אפשרות להתקבל. כל זה הפך את התהליך של לקבל הצעה לחוזה מקצועני לקשה מאוד וזו הייתה תקופה מקצועית מאוד מורכבת עבורי".
"עד שהגעתי לשחק בארץ מעולם לא ביקרתי בה אבל יש לי הרבה חברים יהודים מניו־יורק עם משפחה בישראל, במשך השנים שמעתי הרבה דברים טובים על המדינה והייתה לי תחושה שאתאים לכאן"
לבסוף יצא ריימן בקיץ 2020 להרפתקה ראשונה באירופה שהפכה גם היא למסע בלתי נגמר. "התחנה הראשונה שלי הייתה באסטוניה, שם שיחקתי ממש טוב, קלעתי 30 נקודות למשחק ורציתי להתקדם למקום אחר כי הרגשתי שאני ברמה גבוהה יותר מאשר הליגה שאני משחק בה. בחוזה היה לי סעיף שחרור בסך 5,000 דולר, וקבוצה מגרמניה שילמה את הסכום ועברתי לשם", הוא מספר, "הבעיה הייתה שלא התאקלמתי בתפקיד שנתנו לי בגרמניה, במשך חודשיים הקבוצה הפסידה בתשעה משחקים רצופים והם החליטו לשחרר שלושה שחקנים זרים שאני הייתי אחד מהם. משם עברתי ללטביה והשלמתי עונה ממש קשה בשלוש קבוצות בשלוש מדינות שונות".
הגאולה של ריימן הגיעה בסופו של דבר מישראל לאחר שאלעד חסין, אז מאמן הפועל חיפה, קיבל הצעה מסוכן שהציע לו שחקן בעמדה 4 עם שורשים יהודיים. חסין, שעבד שנים בנבחרות ישראל השונות והתמחה בהבאת שחקנים יהודים לארץ מרחבי העולם, הפתיע את ריימן כשסיפר לו על האפשרות לעשות עלייה ולשחק על תקן מתאזרח מתוקף חוק השבות. במהלך השיחה הבין חסין בזכות הרקע של ריימן עד כמה פשוט יהיה לאזרח אותו ובאמת תוך שלושה חודשים הוא כבר היה בעל אזרחות ישראלית.
"עד שהגעתי לשחק בארץ מעולם לא ביקרתי בה אבל יש לי הרבה חברים יהודים מניו־יורק עם משפחה בישראל, במשך השנים שמעתי הרבה דברים טובים על המדינה והייתה לי תחושה שאתאים לכאן", אומר ריימן, "אחרי השנה הראשונה המעט טראומתית שעברה עליי באירופה שבה הגעתי למקום ולא ידעתי כמה זמן אישאר בו, הרגשתי מיד מאוד נוח בישראל פגשתי אנשים נהדרים וזו הייתה חוויה טובה מאוד עבורי. הקושי היחיד היה להסתגל לסגנון המשחק השונה בארץ שהוא יותר פיזי ומהיר ולקח לי זמן להתאים את עצמי". ריימן התאים לחיפה כמו כפפה ליד, הציג נתונים נאים לצד המעלות הנהדרות שלו כחבר טוב לקבוצה ולוחם חסר פשרות. הוא עלה עם החיפאים עד לחצי גמר גביע המדינה והציג יכולת טובה מול מכבי תל־אביב, בעיקר בניצחון מולה בסיום הליגה הסדירה ב־2022 (קלע 12 כולל סלים מכריעים, קטף 8 ריבאונדים) בערב שכנראה הכניס אותו עמוק לפנקס הצהוב והוביל אותו לקבל חוזה בקבוצה. ביולי 2023 זומן ריימן לראשונה לנבחרת ישראל. "זו הייתה חוויה נהדרת אבל לצערי אחרי שבוע נאלצתי לעזוב בגלל פציעה. ממש אהבתי את הדינמיקה בנבחרת, שבה משחקים כל הכדורסלנים הישראלים הבכירים ואשמח לייצג את המדינה בכל הזדמנות אפשרית".
יש משהו שאתה פחות אוהב בשהות בארץ?
"אני לא אוהב שאזעקות מעירות אותי בארבע בבוקר, אבל הפעם היחידה שבאמת פחדתי הייתה כשאיראן ירתה טילים על ישראל וראיתי אותם מתפוצצים באוויר, זה היה באמת משוגע לגמרי. והאמת שמתרגלים לזה. אבא שלי מגיע לביקור בקרוב אז אמרתי לו שיהיה מוכן לאופציה של אזעקה וטילים והוא אמר לי לא לדאוג, הוא כיסה כעיתונאי את המלחמה באפגניסטן, אז הוא כבר חווה כמה סיטואציות כאלה בחייו".
אתה עוקב אחרי מה שקורה בארצות הברית?
"מאוד מפחיד אותי מה שקורה שם לאחרונה מאז שטראמפ עלה לשלטון, זה פשוט אסון ואני מקווה שהדברים יירגעו קצת ושהוא יוריד קצת את הרגל מהגז אבל קשה באמת לדעת מה צפוי לקרות".
על מה אתה חולם?
"אני אוהב את מכבי ושואף להישאר כאן ככל האפשר כי אני אוהב את המועדון, התרבות וההיסטוריה שלו. מעבר לכך אני שואף לאמן בעתיד קבוצת קולג' מדוויז'ן 1 אחרי שאסיים את קריירת המשחק שלי".
איך תעביר יום כיף?
"אני מאוד אוהב להסתובב ולצלם תמונות. בחיפה היה לי יותר זמן לטייל בארץ ומאוד אהבתי את ים המלח, ירושלים והעיר העתיקה בעכו, אז אשמח להמשיך לטייל וביום חופשי אשמח ללכת על חוף הים, להיכנס למים, ולהקשיב למוזיקה. כשאני לא משחק כדורסל אני בדרך כלל בבית צופה במשחקי כדורסל מכל הרמות מכל רחבי העולם ואוהב ללמוד כל הזמן דברים חדשים".
