תכולת הספרייה נתחיל מכך שיש לנו ספרים בכל הבית, כמעט בכל חדר. הספרייה המרכזית נמצאת בחדר העבודה, ומחולקת לשניים: צד אחד מוקדש לספרי קודש – של בן הזוג, שלי ושל הילדים (הרבה מתנות בר־מצווה), והצד השני לספרי חול – כאלה שהחלטתי שאני רוצה שיהיו בבית רק אחרי שקראתי אותם. אני לא אוספת ספרים לשם האיסוף; רק ספרים שיש בהם ערך מוסף מבחינתי, כאלה שאני רוצה שיישארו איתנו בבית, ושידברו אליי גם שנים אחרי הקריאה הראשונה. הספרים הם בעיקר בעברית, מיעוטם באנגלית. את רובם קניתי בעצמי, ואת המעט שקיבלתי במתנה שמרתי רק אם באמת הרגשתי שהם "שייכים לכאן".
שיטת מיון לפי סוגות ונושאים. בצד של ספרי הקודש, הסדר ברור: תנ"ך, תלמוד, ספרי הלכה, ראשונים ואחרונים. בצד של ספרי החול, המיון הוא לפי נושאים: ביוגרפיות, ספרים בנושאי טיפול, ייעוץ וגירושין, ספרות עיונית פמיניסטית מהארץ ומהעולם, הגות יהודית תורנית, קלאסיקות שאפשר לקרוא שוב ושוב, וספרות פרוזה שמעלה בי חיוך וצחוק. אני אוהבת שהספרים מסודרים – כך קל לי למצוא את מה שאני צריכה באותו רגע. לפעמים אני פשוט עומדת מול ארון הספרים ושואלת את עצמי מה מתאים לי לעכשיו.
מדף קרוב ללב אין לי מדף כזה, אבל יש ספרים שאני חוזרת אליהם שוב ושוב. לפעמים אלה ספרי פרוזה שמאפשרים הפוגה קלה, הסחת דעת; לפעמים אלה ספרי עיון, כשאני רוצה להעמיק בנושאים שמעסיקים אותי ביום־יום. אני קוראת הרבה, בעיקר בשבת – הרגל שמלווה אותי מילדות. הקריאה היא רגע שבו אני גם עוצרת וגם מתחדשת. לפעמים היא מפלט, לפעמים היא מקור כוח, ולפעמים היא פשוט הזדמנות לחשוב קצת אחרת.
השפעת המלחמה בהתחלה פשוט לא יכולתי לקרוא. המחשבות לא נתנו לי מנוחה, כל רגע היה ספוג במציאות, והקריאה הרגישה כמו משהו רחוק ומנותק. גם אם ניסיתי, הקשב שלי היה עמוס ומותש מהעשייה בחמ"ל "חסד של אמת" שהקמתי, ומהקשר עם המשפחות האבלות והשכולות. לקח לי זמן לחזור לקריאה, לאט ובהדרגה. הספרים של הרב יונתן זקס נתנו לי כוח ומשמעות; הם עזרו לי לראות איך גם בזמנים קשים יש מקום לתיקון, לעשייה, לחיבור עמוק יותר.
על ארבעה ספרים:
מסילת ישרים // רבי משה חיים לוצאטו
ספר שמלווה אותי מאז התיכון. בעיניי זהו ספר מוסר שהוא גם מצפן וכלי לרפלקסיה תמידית. בכל פעם שאני צריכה לעצור ולבדוק אם אני בכיוון הנכון, אני חוזרת אליו. הוא מזכיר לי למה אני פועלת, איך לשמור על סדרי עדיפויות ברורים, ואיך לא לתת לעשייה לשחוק את הערכים הבסיסיים שעליהם הכול עומד.
מסוף העולם ועד סופו: מסע הייסורים של נשים בבית הדין הרבני // רבקה לוביץ | ידיעות ספרים, 2017
יש רגעים שבהם אני מרגישה עייפות מהמאבקים, מהניסיון הסיזיפי לשנות את המערכת, מהצורך להסביר שוב ושוב דברים בסיסיים. כשזה קורה אני חוזרת לספר של רבקה לוביץ. כטוענת רבנית היא מתארת את המסע הכואב והמאתגר שנשים נאלצות לעבור בבית הדין במאבקן לגט, להכרה בגיור ועוד. הוא מזכיר לי למה אני עושה את מה שאני עושה, ולמה אסור לוותר.
The Road Not Taken // שיריו של רוברט פרוסט
את השיר על "הדרך שלא נבחרה" הכרתי כשלמדתי בסמינר בית יעקב הוראת אנגלית – העבודה הראשונה שלי – ומאז הוא מלווה אותי. כשאני בחו"ל אני תמיד נכנסת לחנויות ספרים מקומיות. פעם אחת מצאתי בארה"ב ספר שירים של פרוסט שאהבתי במיוחד, ומאז הוא איתי. אני חוזרת אליו כשאני רוצה להתנתק לרגע, לשקוע במילים שמביאות אותי למקומות אחרים, בשפה אחרת. זה תמיד משחרר.
לרפא עולם שבור // הרב יונתן זקס | תרגום: צור ארליך | מגיד, 2017
הספר עזר לי לחבר את העשייה החברתית שלי למקורות היהודיים, בלי לפחד ממה שיגידו עלי בקהילה. הוא נתן לי בהירות והבנה עמוקה שהעשייה הזו היא חלק ממהלך ראוי של תיקון עולם. כשקשה לי אני חוזרת אליו, מוצאת בו חיזוק ומזכירה לעצמי שהשליחות הזו היא חלק מתמונה הרבה יותר גדולה. "לחיות חיי אמונה פירושו לשמוע את בכיים האילם של הפגוע, הבודד והזנוח, ולהיענות. מלאכה רבה נותרה, וא־לוהים ייפה את כוחנו לעשותה" (עמ' 102).
