הקהילה היהודית ברומא היא אחת הקהילות היהודיות העתיקות בעולם, והיא מתקיימת באיטליה כבר יותר מאלפיים שנה. יהודי המקום נוהגים לומר: "אנחנו יותר רומאים מהרומאים עצמם". הם לא מגדירים את עצמם ספרדים או אשכנזים, אלא "בני רומי". במהלך ההיסטוריה הם פיתחו מנהגים מיוחדים, נוסח תפילה ייחודי, ניב שמאפשר להם לתקשר מבלי ששכניהם יבינו אותם ומטבח יהודי־רומאי שהפך עם הזמן לאחד האהובים והפופולריים בארץ המגף כולה.
הקהילה ממוקמת בלב הבירה, והיא אחד מעמודי התווך בחיים התרבותיים, הדתיים והחברתיים של העיר. אחרי מאות שנים של עליות ומורדות, התנגשויות ומאבקים, גזענות ואנטישמיות, עם סיום מלחמת העולם השנייה ושלטון הפשיזם חוותה הקהילה היהודית ברומא סוף-סוף שנים טובות של רווחה, שגשוג, דו-קיום ואינטגרציה מוחלטת. עד 7 באוקטובר. טבח חמאס בעוטף שוב טרף את הקלפים.
"חלפו עלינו שנה וחצי קשים מנשוא", מספר ויקטור פדלון, ראש הקהילה היהודית ברומא מאז 2023. "ב-7 באוקטובר קיבלנו חיבוק גדול ומנחם, תמיכה חסרת תקדים משכנינו האיטלקים, אך כבר באותם רגעי חסד הרגשנו שבקרוב מאוד האמפתיה תהפוך לשנאה, וזה בדיוק מה שקרה. היום אנחנו עדים להתעוררות מחודשת ומבעיתה של אנטישמיות אלימה. לא רק באיטליה, אלא בכל רחבי אירופה ובעצם בכל רחבי העולם".
לטענתו של פדלון, מתקפת חמאס בעוטף טלטלה לא רק את חייהם של אזרחי ישראל, אלא של כל יהודי התפוצות. "כאבה של מדינת ישראל הוא כאבנו", הוא מבקש להדגיש. "תוך זמן קצר מאוד הבנו שעלינו, כקהילה יהודית, להיכנס מתחת לאלונקה ולהשתתף במלחמה הזו בכל דרך אפשרית. היום אנחנו מנהלים קרבות של ממש בזירה ההסברתית ובייחוד בתקשורת – שם לצערי, אני חייב להודות, ישראל לא מצליחה לנצח".
למרות הקושי האמיתי לדברר החוצה את מאבקה של מדינת ישראל נגד הטרור, הקהילה היהודית ברומא והעומד בראשה מעולם לא הרימו ידיים. להיפך, אולי יותר מכל קהילה יהודית אחרת באירופה, הקהילה בבירת איטליה נרתמה למשימה והשתתפה במלחמת ההסברה של ישראל. "נגד הטרור", מזכיר לי ויקטור פדלון, "לא נלחמים רק בנשקים, אלא גם בעזרת האמת".
"קהילתנו היא בהגדרתה קהילה ציונית", הוא מוסיף. "מעולם לא היססנו, ולו לרגע, לתמוך פומבית בישראל ובזכותה להגן על עצמה. בעיניי, האמירה הזו מקבלת משמעות מיוחדת כשהיא נאמרת ברומא, כלומר בבירת הנצרות העולמית". במשך שנה וחצי הקהילה העתיקה קידמה אין ספור יוזמות חשובות ומרגשות, ויצאה לרחובות עשרות פעמים כדי להפגין תמיכה במדינה היהודית.
"כבר בחודש הראשון מאז פרוץ המלחמה, ערכנו בלב הגטו היהודי שולחן שבת ארוך ומפואר עבור חטופינו המוחזקים בעזה", מספר ראש הקהילה. "יצאנו בתהלוכה של עגלות ריקות מול עיריית רומא כדי להזכיר את הילדים הישראלים השבויים במנהרות הטרור, הארנו באור כתום את מבנה בית הכנסת הראשי, והכי חשוב – ארגנּו הפגנה פרו-ישראלית שהשתתפו בה עשרת אלפים איש. זאת הייתה ההפגנה הגדולה במדינה, ואחת הגדולה באירופה, עם נוכחות מרשימה של פוליטיקאים ושרים בכירים בממשלת איטליה".
"קהילתנו היא קהילה ציונית. מעולם לא היססנו לתמוך פומבית בישראל ובזכותה להגן על עצמה, והאמירה הזו מקבלת משמעות מיוחדת כשהיא נאמרת בבירת הנצרות העולמית"
כך, פעם נוספת, יהודי רומא מצאו את עצמם קרועים בין שני עולמות. הלב בישראל, הגוף באיטליה. "אני לא חווה שום דיסוננס", מבהיר פדלון. "להיפך, מעולם לא הרגשתי כל כך שלם. הרי ישראל מסמלת בעיניי את כל הערכים הדמוקרטיים שמאפיינים גם את איטליה. מבחינה זאת יש התאמה מושלמת בין שתי המדינות. לא בכדי אנחנו מגדירים את ישראל 'מבצר הדמוקרטיה במזרח התיכון'. כיום, כל מי שמגנה את ישראל, מגנה גם את ערכי החופש, המוסר, ההומניות, הליברליות". במילים אחרות, כל איטלקי שתוקף ישראל, בפועל תוקף את עצמו.
על אף עוצמת השנאה שהכתה בקהילתו, ויקטור פדלון לא מאבד תקווה. אדרבה, הוא שומר על אופטימיות ומאמין שעוד ישובו בקרוב הימים הטובים. "בכל משבר קיימות הזדמנויות חדשות", הוא מסביר. "אני משוכנע שזה בדיוק מה שיקרה כשהמלחמה הזאת תסתיים. ב'יום שאחרי' שלנו, משימתנו תהיה לבנות מחדש את יהדות התפוצות – חזקה יותר ומעודכנת יותר. עד 7 באוקטובר לא הבנו עד כמה האנטישמיות עדיין קיימת, מחלחלת, מאיימת על קיומנו. התפכחנו. היום אנחנו יודעים היטב מי בעדנו ומי נגדנו, ולא ניתן להם לנצח".
