עולם הקולנוע התאבל בשבוע שעבר (17.1) על מותו של אחד הבמאים והיוצרים ששינו את פני הקולנוע – דיוויד קית' לינץ', שנפטר כתוצאה מחשיפה לעשן השריפות בלוס אנג'לס. לינץ' היה חולה במחלת ריאות כרונית, שככל הנראה החמירה בעקבות שאיפת העשן. כזכור, כבר בשנה שעברה הודיע לינץ' כי הוא חולה במחלה ועל כן לא יוכל לצאת מביתו לעיתים תכופות או להמשיך ביצירת הקולנוע.
לינץ' נולד בשנת 1946 במונטנה, לאב שחקר את מדעי החקלאות ולאם מורה, שהייתה בת למהגרים שוודים. בילדותו התעניין דווקא ברישום ובציור, והזניח את לימודי התוכן. תחילה למד בקורקורן – בית הספר נחשב לאומנות, אולם לאחר שהרגיש כי הוא לא חווה השראה, החליט לנסוע לאירופה לשלוש שנים וללמוד מהצייר הגדול אוסקר קוקושקה. קוקושקה סירב ללמד אותו, וכך לינץ' חזר מאוכזב אחרי שבועיים בלבד. הוא החליט לנסות שוב את מזלו באקדמיה לאומנויות פנסילבניה, שם יצר את סרטו הקצר הראשון, סרט אנימציה ניסיוני בשם "שישה גברים חולים". הסרט זכה להצלחה באקדמיה ולינץ' החל ליצור עוד ועוד סרטי אנימציה. הוא עבר ללוס אנג'לס עם אשתו ובתו הקטנה והחל ללמוד קולנוע באקדמיית AFI, שם בלט כאחד התלמידים המצטיינים של המסלול וזכה לתמיכה מצוות ההנהלה.
כך פיתח את סרטו הראשון, סרט אימה בשם "ראש מחק". המפיק הנודע סטיוארט קורנפלד ראה את הסרט, התלהב מכישרונו של לינץ' ותמך בו כלכלית. מאז לינץ' יצר נכסי צאן ברזל בקולנוע העולמי כמו "איש הפיל", "חולית" ו"קטיפה כחולה", ואף היווה השראה ליוצרים רבים, בניהם ג'ורג' לוקאס שיצר את הזיכיון מלחמת הכוכבים.
מאוחר יותר יצר עם הסופר מארק פורסט את הסדרה המצליחה "טווין פיקס" ואת הסרטים "מולהולנד דרייב" ו "האימפריה הפנימית". היה ידוע בסגנונו הסוריאליסטי, ובסרטים עם עלילה משונה שמטרתה לעורר אי נוחות בצופים. זכה בפרסים רבים בניהם דקל הזהב, סזאר ואוסקר לשם כבוד.
כאמור, אתמול בערב פרסמה משפחתו דרך חשבון הפייסבוק של לינץ' עצמו את ההודעה על מותו ובה נכתב "בצער רב, אנו, משפחתו, מודיעים על פטירתו של האיש והאומנות דיוויד לינץ'". המשפחה ביקשה מהתקשורת לכבד את פרטיותה בשעת האבל והוסיפה "זה מרגיש כאילו יש חור ענק שנפער בעולם מאז שהוא איננו. אבל כמו שהוא נהג להגיד 'תתמקדו בדונאט ולא בחור שבו'".
גם אנשי עולם הקולנוע ספדו לו, בניהם סטיבן שפילברג שאמר "אהבתי את סרטיו של דיוויד. 'קטיפה כחולה', 'מלהולנד דרייב' ו'איש הפיל' מגדירים אותו כאומן חולם ויוצא דופן, שביים סרטים שמרגישים כמו יצירת אומנות. הכרתי את דיוויד כשהוא גילם את ג'ון פורד בסרט הפבלמנים. גיבור ילדות שגילם גיבור ילדות שלי. זו הייתה סצנה סוריאליסטית, שהרגישה כאילו נלקחה מסרט של דיוויד. העולם הולך להתגעגע לכזה קול מקורי וייחודי. הסרטים שלו כבר עמדו במבחן הזמן והם יעמדו בו לנצח"
