תכולת הספרייה: מדפי התרבות שלי הם מרכז הסלון בבית. זה לא רק ארון ספרים, יש בו גם דיסקים ותקליטים. במקום המכובד ביותר נמצאת אנציקלופדיה "תרבות" הכתומה – הספר שכדי להבין מה כתוב ליד ציוריו המצודדים נחפזתי ללמוד לקרוא. אני קורא לא מעט יהדות, אבל גם מד"ב ועיון. יש המון ספרי יד שנייה, ואני גם אוהב ספרות יידיש מתורגמת. יש לי המון ספרים מטורפים וקיצוניים כמו "מוסקבה פטושקי" של ונדיקט ירופייב או "איש הקוביה" של לוק ריינהרט, ספרים על יהדות צפון אפריקה וגם את כל הספרים שמצאתי של אדם ברוך, מילן קונדרה, עגנון, חיים סבתו, פיליפ ק. דיק, חיים גראדה, נגיב מחפוז, חביבה פדיה, אורלי קסטל־בלום וברנרד מלמוד.
מדף קרוב ללב: במדף הקרוב לליבי נמצאים ספרי התנ"ך קאסוטו (הרטום) שלי, שאותם אני שולף תדיר. הגמרא עם פירוש שטיינזלץ, שלוקחת בצדק הכי הרבה מקום ואחרי עשור וחצי של לימוד אסיים השנה את כולה, וגם ספרים שהכי אהבתי לקרוא והחלטתי לקשט בהם את חיי.
השפעת המלחמה: עוד לפני הקורונה והמלחמה דעכו כישורי הקריאה שלי והתחלתי למעט בקריאת ספרים, לבושתי. הקצב פחת מאוד, ועדיין אני אדם שקורא.
שיטת מיון: מימין לתלמוד מאוזנים ספרים שעליהם תפארתי – הם מסודרים באקראי ואני יכול לשלוף מהם דברים שרלוונטיים לחיי. מעליהם ספרי עיון שקראתי, ומשמאל למעלה ספרים שאני מתכוון להעמיק בהם לקראת כתיבת רומן גדול שתכננתי לי לקראת אמצע שנות השישים שלי.
על ארבעה ספרים
גרגנטואה ופנטגרואל
פרנסואה רבלה / תרגום: עידו בסוק / דביר, 2003
שני כרכים ובהם חמישה ספרים מצחיקים, מציקים, קיצוניים, מפגרים, מושחזים, מלומדים שנכתבו במאה ה־16. סאטירה, הומור וולגרי ותרגום מבריק מלא הערות של עידו בסוק. אתה מבין את הדחקות התקופתיות, נכנס לעולמם ולרגע אתה חי במאה המטורללת, המושחתת והחולנית ההיא.
צוואות נבגדות
מילן קונדרה / תרגום: חגית בת־עדה / זמורה ביתן, 1994
אני אוהב את מילן קונדרה וקורא את הרומנים שלו באהבה, אבל פינה חמה במיוחד יש בליבי לספרי העיון שלו. אני אוהב להרגיש איך הוא מרגיש תרבות, איך הוא אנין ומבין מוזיקה, ספרות וציור. הוא מצליח לתרגם לליבי את הנאתו מיצירות גדולות. הספר הספציפי הזה מספר על גלגולן של יצירות אחרי מות היוצר, למשל מה קורה כשיצירותיו של מוצרט הקליל מנוגנות על ידי פסנתרנים פומפוזיים שמוסיפים לו דרמה שלא עלתה על דעתו בחייו.
שפה לנאמנים
מחשבות על המסורת
מאיר בוזגלו / כתר, 2008
ספר שמנסח את המסורתיות – דרך אמורפית במיוחד להיות יהודי. הוא מצליח לתמלל יהדות שסירבה שנים לנסח את המניפסט של עצם קיומה, שהמסורת היא המסירה מאב לבן. אני מאמין לאבי שהאמין לאביו שהאמין לאביו, עד קבלת לוחות הברית.
יוביק
פיליפ ק. דיק / תרגום: מלכה פרידמן / מסדה, 1982
ספר שמושך את שטיח המציאות מתחת לרגלי הקורא. מי מת, מי חי, מה עכשיו, מה פעם, מה חלום, מה מציאות – הכול מתערבב, ובכל פעם שהבנת לא הבנת. אני מת על פיליפ ק. דיק, ובעיניי זה הספר ששווה להתחיל איתו.
ב־19 בינואר ידון קובי אוז עם הרב יעקב מדן ונדב הלפרין בדמותם של משה ואהרן, במסגרת חוג התנ"ך בספרייה הלאומית
