תכולת הספרייה באופן רשמי יש בבית שלוש ספריות: ספרי יהדות לסוגיהם, ספרי קריאה, וספרי קולנוע וצילום. הרוב המוחלט של הספרים הגיע מרכישות, לפי תקופות שלי בחיים: תקופת "בחור הישיבה" (גמרא, רשב״א שמעולם לא נפתח, מקראות גדולות, שפת אמת); תקופת ״אני מגלה את הנפש״ (15 גרסאות של ליקוטי מוהר״ן, מי השילוח, ליקוטי תפילות); ימי ״אני מחפש זמן ללמוד״ (כל ספר בפורמט קטן שאפשר להכניס לתיק); תקופת ״מחפש דבר תורה לשבת״ (קרליבך וגם הרב זקס), ותקופת ״לומד עם הילדים״ (שוב מקראות גדולות. למה הם כל כך גדולות?). יש ספרים שאני אוהב לקנות מהם כמה שיותר. הרב שלי, אברהם זגדון, אומר שכדי שתהיה לספר השפעה צריך שיהיה ממנו עוד. אחד משפיע אקטיבית בקריאה, ואחד משפיע פסיבית, בנוכחות. אפילו נוכחות של ספר, בלי לפתוח אותו עושה משהו. יש ספרים שאפשר לקבל מהם משהו פנימי רק מהמבט עליהם.
מדף קרוב ללב בתכלס, מידת הקרבה לספרים היא לפי הבלגן שבו הם נמצאים. ספרים פתוחים על השולחן, מפוזרים על הסלון, במצב משומש פלוס פלוס – הם דרג א'. ספרים שוכבים מעל המדף – אלה העתודה, כוחות מילואים שנמצאים בכוננות שליפה. ליגה למטה, על המדף, מלוכלכים או קרועים – אלה הספרים שיצאו לחופשה זמנית או חל״ת. ספרים נקיים מדי ועומדים על מדף – למסירה ועדיין לא נמצא לכך זמן.
השפעת המלחמה אנחנו נמצאים במצב של סטרס. זה מתבטא בגלילה אינסופית בפיד, צריכה של הרבה יותר מידע ממה שהנפש מסוגלת להכיל. מתישהו כבר לא יכולתי ככה והלכתי לספרים, אולי בגלל שיותר משספר הוא ספר, הוא לא מסך. וזאת כבר הקלה. להחזיק דף ונייר וחומר, ביחד עם מצב שכיבה, זה דבר שעושה לנפש טוב.
שיטת מיון לפי נושאים: באזור אחד גמרא, הלכה וספרי הרב עובדיה; באזור שני תנ"ך, חסידות, ספרי קרליבך והבעש"ט; ובחדר אחר – ספרות יפה, ספרי קולנוע וצילום.
על ארבעה ספרים
סיפורי הבעש״ט
ש"י עגנון / שוקן, 1987
ספר שעגנון לא הוציא בחייו, ולדעתי הוא הכי טוב שלו. יש לי אהבה/אובססיה עמוקה לסיפורים של הבעל שם טוב. לפעמים נראה שבימינו יצא לסיפור החסידי שם רע, כאילו זה גוון של סיפורי ילדים, אבל זהו אחד משיאי הספרות בעברית, והדבר הקרוב ביותר למה שאפשר לכנות ״מיתולוגיה יהודית״. גלגולי נשמות, צפרדעים מדברות, חזרות בזמן – וכולם בעצם שיקוף פנימי של הנפש היהודית.
שו"ת יחווה דעת
הרב עובדיה יוסף /מאור ישראל
בשנה הראשונה שלי בישיבה, לפני המון שנים, לא הייתי העיפרון הכי חד בגמרא, והספר הראשון שהצלחתי להתמיד ולגמור היה הספר הזה של הרב עובדיה. הוא נולד מתוך פינה ברדיו בשנת 1973, שבה הוא ענה לשאלות הלכתיות בקצרה. הסיטואציות היו כל כך נהדרות, שאי אפשר להפסיק: עישון סיגריות בבית כנסת, האם מותר לנשק קרובי משפחה בבית כנסת, האם חיילים כוהנים שהיו במלחמה נושאים כפיים, נשים שמחזיקות נשק. זאת כניסה לתוך עולם הלכתי מדהים, ולי זאת הייתה פעם ראשונה שראיתי איך אנושיות היא שיקול הלכתי מובהק.
אבן שלמה
הרב שלמה קרליבך /דברי שיר, 2019
זאת הפעם הראשונה שהרב קרליבך הימם אותי, ודמותו זזה מהרב עם הלחנים היפים, לאדם עם תורות עמוקות מאוד. ממש לא ידעתי שזה ככה. ספר נפלא ומושך, תורה עם המון לב והבנה בנפש האדם. באמת ספר יפהפה.
מחשבות על קולנוע
קוונטין טרנטינו / מאנגלית: קטיה בנוביץ' / תכלת, 2024
הבמאי המוערך מדבר בכל פרק על סרט אחר. המעניין: לא הכרתי כמעט אף סרט שהוא דיבר עליו. ממש מעניין: זה לא הפריע לי בכלל. לא צריך לאהוב קולנוע. לא צריך לאהוב את טרנטינו. הבחור הזה מדבר בתשוקה גדולה על משהו שהוא אוהב, וזה ממכר. זה כמו להיות איתו בשיחת סלון כשהוא נשען קדימה ומספר לך סיפורים ותובנות שרק הוא יודע. ספר נהדר.
