תכולת הספרייה הספרייה שלי מורכבת מהספרים האהובים עלי מכולם, אלו שלא זרקתי ולא מסרתי בדרך. חלקם ספרים שעיצבו את זהותי כנער קורא (כמו "אורות בוהקים, עיר גדולה" של מקינרני, "הלשון האבודה של העגורנים" של דיוויד לויט). חלקם סחבתי מספריית הוריי בקיבוץ (ספרי השירה הקטנים של זך, זלדה, ע' הלל). תנ"ך (המקורי שלי מהבר־מצווה!) ו"התנ"ך הנוכחי שלי" (חזון עיריית תל־אביב־יפו לעשרים השנים הקרובות). בלב הספרייה, עם הפנים קדימה, ספרים ששינו את חיי או גרמו לי להערצה נדירה ליכולות הכתיבה של המחבר.
מדף קרוב ללב מדף ספרי השירה. הוא מכיל את הספרים שהולכים איתי הכי הרבה שנים, והוא כולל את חטיבת אלתרמן ובה פאר היצירה של "כוכבים בחוץ" ו"חגיגת קיץ". לספריית בית אריאלה, שבה נמצא משרדי, יש ספריית שירה משל עצמה (הגדולה בארץ, אגב). הספרייה שלי קטנה, ובעצם לא הצטרפו אליה כמעט ספרים מאז סיימתי ללמוד באוניברסיטה. אולי זה אומר ששירה היא לפעמים עניין של גיל, שאחריו עוברים לקרוא דברים אחרים.
השפעת המלחמה חזרתי לקרוא רק לאחרונה. אני גר קרוב לכיכר החטופים, והמשרד שלי נמצא ממש מעליה. קשה מאוד לברוח מכל זה, ורק לאחרונה גיליתי שאיכשהו אני מצליח לשקוע בספרים שוב. מצד שני, מרגע שנפרץ הסכר אני מוצא את עצמי כמעט בכל יום מבכר ספרים על פני טלוויזיה, בטח על פני צפייה בחדשות.
שיטת מיון לפי קטגוריות: מדף לספרות תרגום, מדף לספרות מקור ומדף לשירה. מאוד נוח למצוא כך דברים. בנוסף, יש לי לפעמים תחושה שסידרתי את היוצרים ב"שכונות" שבהן יחושו קרבה זה לזה – המשוררים וספריהם הושבו ב"חבורה", כמו החבורות הספרותיות המיתולוגיות של שנות החמישים והשישים. ספרות המקור כוללת את שלו, בולי, עוז וגרוסמן סמוכים זה לזה, כדי שיוכלו לדבר זה עם זה; וספרות התרגום ניצבת מעל, כמקור השראה לכל מה שנכתב כאן אצלנו בארץ.
על ארבעה ספרים
סימני דרך
נעמי שמר / כנרת, 2003
שמר, שתיעבה את הכינוי "משוררת לאומית", היא לנצח הפזמונאית האהובה עלי. באנו מאותו קיבוץ (כנרת) והשירים שלה הם בפשטות פסקול חיי. היא פרסמה כמה ספרי שירים, אך "סימני דרך" איגד מבחינתה את אלו שאהבה יותר מכולם, ולכן אני חותם עליו כספר האולטימטיבי שלה. אין כאן שיר שלא מזכיר לי משהו, ואין שיר שאיני יודע לשיר לבד ובהנאה מוחלטת. יחד עם אורן יעקובי כתבתי את המחזה "סימני דרך" על אודות חייה של נעמי שמר, שהוצג בהצלחה רבה ב"הבימה".
אני שונאת את הצוואר שלי
נורה אפרון / תרגום: עפרה אביגד / עם עובד, 2006
אפרון היא הכותבת האהובה עלי מכולן: מצחיקה, חריפה, כותבת קלילות ברצינות שיא. בספר היא מתעדת בגילוי לב את חייה, על שינויי הגיל והשלכותיהם, ומעניקה עצות לנשים בגילה. הלוואי שהייתי יודע לכתוב כמוה.
חלון פנורמי
ריצ'ארד ייטס / תרגום: קטיה בנוביץ' / אחוזת בית, 1961
רומן מכונן מבחינתי, שמצא אותי בתחנה של סף ההתברגנות (בגיל צעיר מדי) וגרם לי לחתוך ממנה לחיים משוחררים יותר. אני אסיר תודה שקראתי אותו בגיל הנכון, כדי לעשות סיבוב נוסף על עצמי ולהגיע אל הבורגנות והקמת המשפחה כמה שנים אחר כך, ממקום רגוע ושלם. בנוסף, התגום של בנוביץ' נהדר ממש.
חיים קטנים
האניה ינגיהארה / תרגום: אמיר צוקרמן / מחברות לספרות, 2015
הספר, על יחסים בין ארבעה חברים, הוא כנראה האהוב עלי מכולם. אף שקראתי אותו בגיל מאוחר, הוא שינה את חיי במובן המטלטל השמור לספרים שקוראים בדרך כלל רק בתיכון. הוא גרם לי לבחון מחדש את החיים שאני חי ולבחור בהם שוב, ממקום היודע להעריך את היום־יום שלי כמשהו שהוא חתיכת הישג. בטח על רקע הזוועות שעובר ג'וד, גיבורו הבלתי נשכח של הרומן הזה.
