שבעה באוקטובר והמלחמה שפרצה בעקבותיו הפכו במהרה אוניברסיטאות רבות בארצות הברית למוקד של מחאה פרו פלסטינית אגרסיבית כלפי ישראל בכלל ויהודים בפרט. אחד המוסדות שהפתיעו לרעה במובן הזה הוא אוניברסיטת הרווארד. בשנה האקדמית שעברה התקיימו במוסד הפגנות זעם, הוקמו אוהלי מחאה ונרשמו גילויי אנטישמיות רבים בנוסף לנקודת שפל היסטורית, כאשר בתשאול בפני הקונגרס האמריקני, הנשיאה לשעבר קלודין גיי התחמקה מלענות האם קריאה לרצח יהודים נחשבת להפרה של קוד התנהגות במוסד היוקרתי, וטענה כי "הקריאה תלויה בהקשר שבו נאמרה".
בעקבות האמירה הזו והלחץ שהופעל כלפיה, התפטרה גיי מתפקידה ובמקומה מונה הרופא והכלכלן היהודי אלן גרבר.
מאז מינויו של הנשיא החדש נרשמה ירידה חדה בפעילויות השנאה בקמפוס, אך נראה שהתסיסה מתחת לפני השטח ומעליו עדיין קיימת. הוכחה לכך היא מקרה חדש שנרשם לפני כשבועיים, אז התלוננה סטודנטית יהודייה מניו־יורק, שלומדת בשנתה הראשונה באוניברסיטה כי המזוזה התלויה בפתח דלתה במגורי הסטודנטים נעלמה באופן מסתורי.
היא חזרה בשתיים בבוקר למעונות, נישקה את המזוזה כפי שהיא רגילה והלכה לישון. כמה שעות לאחר מכן, כשפתחה את הדלת בבוקר, חשכו עיניה לגלות שהמזוזה נעלמה, היא ביקשה מהשותפה לחדר לעזור לה והשתיים החלו לחפש אותה ולאחר כמה שעות מצאו אותה זרוקה על הרצפה באזור אחר.
"כששמעתי על המקרה פניתי מיד לראשי האוניברסיטה בבקשה לפתוח בחקירה", מספר הירשי זרחי, רב חב"ד בהרווארד, "בארצות הברית כשאתה בא במכוון לחבל ברכוש של מישהו שקשור גם לזהות שלו, זה מוגדר כפשע שנאה. במעונות אומנם אין מצלמות אז אי אפשר להוכיח את הדברים באלף אחוז, אבל לכולם ברור שבאמצע הלילה לא נעלמת לה סתם מזוזה. יום אחרי שזה פורסם, סטודנט יהודי ביקורתי מאוד עד לרמה שאפשר להגיד שהוא שונא ישראל, התוודה לפתע שגם לו קרה דבר כזה בשנה שעברה. עד אותו רגע חשבתי שזה היה מקרה יחיד, אבל מאז שמעתי על עוד כמה והבנתי שיש כאן מגמה".
עילי חכמי: ״כשעברתי לאוניברסיטה לא דאגתי להתקין מזוזה אצלי. אחרי ששמעתי מה קרה הרגשתי שחשוב מאוד שאעשה את זה עכשיו. זה מסמן עבורנו היהודים באוניברסיטה, שיש רבים כמותנו"
הסרת המזוזה הובילה אותו לפעול מיידית. "פרסמתי מודעה לסטודנטים שבה כתבתי שמדובר במתקפה כוללת על הזהות היהודית, לא משנה אם אתה מאמין או שומר מצוות, ושזה הזמן לעשות מעשה ומי שרוצה שנתקין מזוזה בכניסה לחדר המגורים שלו שייצור איתנו קשר", מתאר זרחי, "התגובה הייתה מהירה ומדהימה וכללה פניות ממאות סטודנטים יהודיים, שלחלקם מעולם לא הייתה מזוזה בבית, ורוצים עכשיו להראות סולידריות, להפגין עוצמה יחד ולהשמיע קול חזק ברור כיהודים, שאף אחד לא יצליח להפחיד אותנו. היו כאלה שהציעו תרומות למימון רכישת המזוזות ונבנה כאן מהלך שמאוד ריגש אותי".
זמן קצר לאחר הפנייה כבר החל זרחי במלאכה עם רבנים נוספים ועם כמה סטודנטים שהצטרפו אליו למסע בין החדרים, שם התקינו יחד מזוזות על דלתות חדרי הקמפוס, על פי דרישה.
אחד הסטודנטים שהצטרף למיזם הוא עילי חכמי בן 19 מלונג איילנד, ניו־יורק, סטודנט שנה שנייה למתמטיקה. חכמי הוא בנם של זוג הורים ישראלים שעברו לארצות הברית בילדותם, ובקמפוס הוא פעיל בבית חב"ד וארגון הלל.
"עד 7 באוקטובר החיים בקמפוס היו רגילים למדי אבל מהרגע שפרצה המלחמה הדברים השתנו באופן מיידי", מספר חכמי. "היו הרבה הפגנות, בעיקר באזור שבו גרתי כסטודנט שנה ראשונה. זה הדבר הראשון שראיתי כשיצאתי מהחדר בבוקר ומה שנתקלתי בו כשחזרתי, הם פשוט היו בכל מקום", הוא נזכר, "באופן אישי לא חשתי מאוים אבל כן הטרידה אותי העובדה שכל כך הרבה סטודנטים שמעורבים בזה מקבלים מידע שגוי, לא באמת מבינים מה הם אומרים וצועקים וזה הפריע לי".
חכמי כבר שמע בעבר על היעלמות של מזוזה מדלת בקמפוס. "בשנה שעברה חבר סיפר לי על מקרה דומה. הוא התקין אותה בחזרה בצורה הכי חזקה שאפשר ואחרי זמן קצר שוב מצא אותה על הרצפה. אז לא מצאו שום ראיות לחבלה בזדון והסיפור נשכח, אבל כששמעתי עכשיו על אותו מקרה הרגשתי שכבר לא מדובר כאן בתקלה וממש לא נראה לי שמדובר בצירוף מקרים", הוא אומר, "גדלתי במשפחה קונסרבטיבית ובכניסה לבית שלנו יש כמובן מזוזה, אבל כשעברתי לאוניברסיטה לא דאגתי להתקין מזוזה אצלי. אחרי ששמעתי מה קרה הרגשתי שחשוב מאוד שאעשה את זה עכשיו. זו גם מצווה חשובה ביהדות וגם מסמן עבורנו היהודים באוניברסיטה, שיש רבים כמותנו ואין שום סיבה לפחד או לחשוש. זה גם מסר לכל הפעילים האנטישמים בקמפוס שאנחנו לא הולכים לשום מקום ושאנחנו גאים במי שאנחנו".
עדינה ליטמן: "הרגשתי בהלה ופחד וקיוויתי שזו טעות ושלא עשו את זה בכוונה כי זה באמת דבר נורא לעשות. התנועה שנוצרה בעקבות המקרה היא פשוט מדהימה: סטודנטים רבים רוצים להתקין מזוזה עכשיו בכניסה לחדר שלהם"
מעט לאחר הבקשה כבר התקיים טקס קביעת המזוזה על דלת חדרו של חכמי, שחולק אותו עם שותף ממוצא סיני. "הוא לא יהודי, והסברתי לו מה המשמעות של המזוזה ובמה מדובר, הוא הבין ותמך במהלך במאת האחוזים ואני מרגיש בר מזל שיש לי שותף כזה לחדר. אני מניח שאם למישהו יש שותף שמפחד להיות מקושר לקהילה היהודית או אפילו אנטישמי, זה עלול להפוך את הכול לבעייתי יותר", אומר חכמי, "הרבנים בקמפוס טובים מאוד בהפצת שמחה ואור ואחרי שהקבוצה הגיעה אליי עם הרב זרחי, אמרנו את הברכה, הוא התקין את המזוזה וזה היה מצוין. משמח אותי לראות את הדלתות עם מזוזות עליהן, זה בולט ונותן לי הרגשה טובה".
אתה מרגיש שינוי באווירה מאז שהנשיא החדש מונה לתפקיד?
"אני חושב שהוא עושה עבודה טובה ואני תומך במנהיגות שלו ובכללים החדשים שהוא הנהיג, אבל בשורה התחתונה אני עדיין פוגש חלק מהמפגינים בשיעורים בכיתה וחלקם קיצוניים בדעות ובהתנהלות שלהם, ובמקרה הזה להנהלה אין הרבה מה לעשות בנדון. לא איבדתי חברים מאז שהחלה המלחמה אבל כן למדתי יותר על חלק מהאנשים סביבי, וגם מתי לנהוג יותר בזהירות ולא לדבר על המצב בישראל ליד אנשים מסוימים, פשוט כדי להימנע מעימותים שלא יובילו לשום דבר".
הרווארד היא אוניברסיטה פרטית בעיר קיימברידג' שבמסצ'וסטס, ונחשבת לאוניברסיטה האמריקנית הוותיקה, העשירה והטובה ביותר בעולם וגם למוסד שבאופן מסורתי לומדים בו יהודים רבים, שעד לפני כעשור היו כרבע מכלל התלמידים במוסד.
כיום, הסטודנטים היהודים הם כעשרה אחוזים מכלל התלמידים – נתון גבוה בהרבה מגודל ההקהילה היהודית בארצות הברית, המונה כשני אחוזים בלבד מכלל האוכלוסייה.
סטודנטית נוספת שמתמודדת עם הסערה הבלתי נגמרת בהרווארד היא עדינה ליטמן, שבניגוד לסטודנטים רבים שהתקינו מזוזות בשבועות האחרונים ועדיין חששו לדבר עם נציג תקשורת מישראל, הסכימה לשתף את הסיפור שלה. כמו חכמי גם ליטמן, בת 19, היא סטודנטית שנה שנייה שגדלה בלונג איילנד ניו־יורק. היא נולדה למשפחה דתית שבה שישה ילדים ולומדת ביולוגיה וסטטיסטיקה, אמה ישראלית ילידת ירושלים. "כשעברתי לאוניברסיטה התקנתי בעצמי מזוזה על דלת חדר המעונות והשותפה שלי כתבה את השם שלי בעברית על הדלת עצמה", היא נזכרת בחיוך, "עוד לפני 7 באוקטובר הרגשתי פחות נוח לספר לסטודנטים כאן שגרתי בעבר בישראל, שאמא שלי נולדה שם או שביקרתי שם. לא הכרתי כאן אף אחד בהתחלה, לא רציתי ליצור רושם לא נכון ופחדתי מתגובות של אנשים בקמפוס. הרגשתי שאם אספר את זה, בנוסף לדרך הצנועה שבה אני מתלבשת יחשבו עליי דברים קיצוניים, שאם אני קשורה לישראל אני אדם נוראי, הצהרות שמעולם לא אסכים להן או אעמוד מאחוריהן".
המלחמה והמחאה הובילה שינוי גם אצל אצל ליטמן. "מצד אחד בסיטואציות מסוימות הצנעתי אפילו יותר את הזהות שלי ומאיפה אני, למרות שזה הטריד אותי ולא אהבתי את זה, אבל מצד שני הרגשתי פתאום גאווה אמיתית להיות יהודייה ודתייה וחשוב היה לי להראות את היופי של הדת שלנו לאנשים לא יהודים", היא משתפת, "נפתחתי יותר בפני הסביבה הקרובה אליי, סיפרתי על שגרת החיים שלי, הסברתי לאנשים על חגים ומצוות ולמה בערב שבת לא אהיה זמינה בטלפון, בנוסף הזמנתי חברים לא יהודים לארוחות שבת בהלל ובחב"ד וכמה מהם באו איתי ואהבו את זה מאוד. הם גילו את הקהילה, ראו את השמחה והאור בערבים האלה והבינו שלא כל מי שקשור לישראל הוא אוטומטית אדם רע. אני מרגישה שזה מעצים אותי וזו בחירה שאני עושה כל יום מחדש – להיות פתוחה לגבי מי אני באמת, מה הקשר שלי לישראל וליהדות וזה גורם לי להרגשה טובה".
איך הגבת ששמעת על המזוזה שנעלמה?
"הייתי בהלם. הרגשתי בהלה ופחד וקיוויתי שזו טעות ושלא עשו את זה בכוונה כי זה באמת דבר נורא לעשות. התנועה שנוצרה בעקבות המקרה הזה היא פשוט דבר מדהים וזה יפהפה בעיניי שסטודנטים רבים רוצים להתקין אותה עכשיו בכניסה לחדר שלהם, זה דבר מאוד מעצים בעיניי, גם אם הם גילו רק עכשיו מה זו מזוזה או מה החשיבות שלה, רק בגלל אירוע כל כך מצער. יש המון יהודים בקמפוס ואני לא מכירה את כולם, וברגע שאני רואה את המזוזה זה מיד גורם לי להרגיש קרובה ומחוברת אליהם. הצוות של הרב עושה כאן עבודה מבורכת וממש לא פשוטה".
השנה האחרונה העלתה בך מחשבות לעזוב?
"כל ההפגנות וכל השנאה לא גרמו לי לרצות לעזוב אפילו לרגע אחד. אחרי כל מה שקרה בשנה האחרונה חשוב שנהיה אפילו יותר פעילים, מעורבים וחזקים בשטח, שנביא שמחה ואור. כל מה שקרה בשבועות האחרונים גורם לי להרגיש חזקה יותר".
הרב הירשי זרחי: "באותו הזמן שאנחנו רואים את השנאה היוקדת כלפינו, ולמרות הטרגדיה בישראל וכל הצער והכאב שחווינו, אני מרגיש שהרוח היהודית התעוררה לחיים ושהיהודים כאן פעילים ומאוחדים יותר מתמיד"
לצד מבצע התקנת המזוזות, הרב זרחי מוביל פעילויות רבות ב־27 השנים מאז פתח עם אשתו את סניף חב"ד באוניברסיטה. "הפעם הראשונה שחב"ד הגיעו לאוניברסיטאות כאן הייתה בשנות ה־60, בעקבות ההפגנות של הסטודנטים, חלקם יהודים, למען שוויון זכויות וחופש. הפגנות שריגשו את הרבי מלובביץ' מעצם העובדה שצעירים רבים כמהים למשמעות לחיים ומהרצון לעזור להם למצוא אותה", הוא מספר.
יש חשש מהעתיד לבוא?
"באותו הזמן שאנחנו רואים את השנאה היוקדת כלפינו, ולמרות הטרגדיה בישראל וכל הצער והכאב שחווינו, אני מרגיש שהרוח היהודית התעוררה לחיים ושהיהודים כאן פעילים ומאוחדים יותר מתמיד. עבורנו בחב"ד, הצרות והאסונות הן לא הסיבה להיות יהודי, אלא הערכים, המצוות, המסורת והיופי של הרעיונות ביהדות, וצריך להתמקד גם בטוב ובחיובי. כמו כל בית בישראל גם אנחנו מודאגים מאוד ורוצים שדברים יתנהלו אחרת, אבל אסור לשכוח שיש כוחות שמבקשים לנצל ולהחליש ולהגביר את הפיצול בתוכנו, מה שהופך את הכול למאתגר יותר, וצריך למצוא את הדרך להישאר מאוחדים".
