תכולת הספרייה: הספרים הקבועים שעוברים איתי מבית לבית הם המילונים שלי והספרים ללימוד שפות. במרוצת השנים רכשתי כמה מילונים גדולים, כגון מילון שוודית־אנגלית, מילון ההווה בעברית, ספר דקדוק בשפה הפינית, הטיית פעלים באיטלקית, ספר ללימוד גרמנית. הם בשבילי כמו תיבות אוצרות. אספתי גם כמה כרכי סיפורי עמים, מנורווגיה או מפרס, וגם זה מסוג הספרים שאני אוהבת לשמור. הספרייה שלי מאוחדת עם זו של בן זוגי, שהוא צייר ומתכנן ערים, כך שיש לנו המון ספרי אמנות ואדריכלות גדולים וכבדים שאני אוהבת מאוד. לצד אלה, המדפים מלאים בספרי פרוזה שבאים והולכים, קלאסיקות וספרות עכשווית, בעברית אבל גם בשפות שונות כגון צרפתית, ספרדית ודנית, שקראתי כדי לתרגם או להוציא לאור. יש מדף ספרי שירה, שאחד היקרים לי בהם הוא שני כרכי שירי ט. כרמי, ויש ספרי הגות ועיון בתחומים של חברה, פילוסופיה ויהדות. בשנים האחרונות נוצר גם מדף קטן של ספרים על תזונה ובריאות טבעית.
מדף קרוב ללב: המדף הקרוב לליבי הוא הספרים שהוצאתי לאור בלוקוס ובהוצאת זיקית שנסגרה. בהתחלה ניסיתי לייצר מצב שיהיה לי לפחות ספר אחד מכל כותר שיצא, כדי שיישמר מעין קטלוג, אבל זה נכשל כי לעיתים קרובות אני גונבת ממנו ספרים כדי לתת במתנה, וכיום יש כבר יותר ממאה כותרים כאלה ואין מקום לכולם.
שיטת מיון: אני ממיינת לפי קטגוריות: פרוזה, שירה, עברית, לועזית, הגות ואמנות. יש גם מדף שלם של כל מחזות שייקספיר בהוצאה מהודרת ומוערת של פינגווין, כ־38 במספר, שקיבלתי במתנה מחבר איטלקי. אני מודה שזה לא משהו שאני קוראת באמת, אבל זה "נייס טו האב".
השפעת המלחמה: אירועי אוקטובר השפיעו עליי כמו"לית, ודחיתי הוצאה של ספרים שהרגשתי שאין בהם מספיק חמלה. מבחינת הרגלי הקריאה שלי, האירועים גרמו לי לחפש עולמות שונים ורחוקים מאוד בספרים. אבל במציאות, הדבר הראשון שהלכתי לעשות הוא ללמוד ערבית.
על ארבעה ספרים
רומן עם עיפרון
סשה אוקון / ערכה: דינה מרקון / הקיבוץ המאוחד, 2022
אוקון הוא אומן ומורה, וספר זה הוא לכאורה ספר ללימוד רישום. אבל באמת זהו ספר על אסתטיקה, מושג ששורשו ביוונית עתיקה. הפועל Aísthēsis משויך ליכולת לחוש, ומבחינה אטימולוגית אפשר לתרגם אותו ל"תורת החישה", המתארת תחום פילוסופי שעל פיו אמנות היא אמצעי לרכישת ידע ואמת על העולם. אוקון, נוסף להיותו צייר מן השורה הראשונה בישראל ומורה אגדי בבצלאל, הוא מספר סיפורים פיקנטי וסוחף לקריאה.
פרדוקסים
ענת בילצקי / האוניברסיטה המשודרת, 1996
למדתי פילוסופיה אנליטית אצל פרופסור ענת בילצקי באוניברסיטת תל־אביב. אישה חכמה ופיקחית בצורה יצאת דופן, ובה בעת מורה שעיניה מקרינות אליך חום. את הספר הזה קראתי בשקיקה, והוא ניסח בשבילי את האפשרויות השונות להתמודדות עם פרדוקסים שהחיים, במיוחד בישראל, מלאים בהם כל כך.
אחשורוש, היהודי הנודד
שטפן היים / מגרמנית: נילי מירסקי / עם עובד, 1983
זה הספר בעל הפתיחה היפה ביותר שקראתי מעודי:
"אנו נופלים – דרך אין־סוף הרקיע העליון, שכולו אש והוא עשוי אור, הוא האור שממנו היו ארוגות שִלמותינו עד שניטלה מעמנו תפארת זיוָן, ואני רואה את לוציפר כולו ערום ועריה, לוציפר בכיעורו, וחלחלה עוברת בי.
"אתה מתחרט?" הוא אומר.
לא, איני מתחרט."
מפיסטו
קלאוס מאן, מגרמנית ניצה בן־ארי / הקיבוץ המאוחד, הספרייה החדשה, 1990
זה אחד הספרים שקופצים לי בחזרה אל התודעה מדי כמה שנים, ושוב ממש לאחרונה. בנו של תומאס מאן כתב אותו בגלות בשנת 1936, שלוש שנים לאחר עלייתה של מפלגה לאומנית במולדתו, גרמניה. הוא מספר על שחקן תיאטרון כישרוני אך כושל, שמוכר את נשמתו למפלגה הנאצית כדי לעלות לגדולה. הספר מזכיר לנו בין היתר, שהשפעת עולם התרבות לעד תהיה משועבדת לפוליטיקה; בעלי הכוח והשררה הם תמיד המחליטים מי בפנים ומי בחוץ, מי ישפיע ומי ייובש מתקציבים.
