כמו מטופל שמקבל בשורה קשה בחדר הרופא, לצופים בפרק הבכורה של "חולי אהבה" – הדרמה החדשה של קשת 12 מאת טל גרניט, שרון מימון ורונה תמיר – נדרש רגע או שניים כדי לעכל את מה שהתרחש זה עתה. הפרק מתחיל כדרמת בית חולים מתנשאת, משנה כיוון לסיפור אהבה קלישאתי, ומעל הכול מפזר פירורי הומור שחור שמנסים להקליל את האווירה אבל בעיקר מבלבלים את הטעם. מעבר לאובדן העניין שהוא הסימפטום הראשי של סדרה שלא יודעת מה היא רוצה לעשות כשהיא תהיה גדולה, הצפייה ב"חולי אהבה" מעוררת עוד כמה תופעות לוואי שמחמירות את המצב.
הראשונה שבהן היא הבלבול, שנוצר בעיקר מכיוון שכמו כל סדרה ישראלית טיפוסית שעתידה להימכר לנטפליקס עוד לפני שנולדה, "חולי אהבה" היא סיפור שהיה אפשר לסכם בשני משפטים, אבל הוא מעדיף להתפרש על פני שמונה פרקים לפחות ולגרום ללא מעט ייסורים לכל מי שיילכד ברשתו. בניסיון למלא את החסר, היוצרים מעדיפים להעמיס סצנות שכל קשר בינן לבין העלילה מקרי בהחלט, ולשפוך על ראש הצופים מידע שאין להם כמעט מה לעשות איתו.
תופעת לוואי נוספת וקשה לא פחות היא הסתמיות של הסדרה. בין הסצנות הארוכות עד כאב שמרכיבות את הפרק הראשון, נובטת עלילה די פשוטה. ד"ר עמליה לוי (איילת זורר) היא רופאה קרת רוח במחלקה האונקולוגית בבתי החולים. בוקר אחד היא מקבלת פציינט אח"מ בשם מיכה חדאד (עמוס תמם), פוליטיקאי בכיר שחולה בסרטן מתקדם. זאת, רגע אחרי שהיא מגלה שגם היא חולה במחלה, ותיאלץ להמיר את מדי הרופאה בחלוקי המאושפזים.
גם הרופאה וגם החולה, שכמובן עתידים להתאהב זה בזו עד כלות, דומים מאוד, בעיקר בריקנות שהם מביאים למסך. מהרגע הראשון, רצונם העיקרי הוא לא יותר מהתכחשות לסיטואציה, מה שלמרבה המזל לא מתקבל על הסובבים אותם. אם זו האחות הסטנדאפיסטית (נלי תגר) הכושלת, אמיר גרושה של עמליה (זוהר שטראוס) או אשתו התומכת של מיכה (דנה סמו) שנאלצת לספוג את השלכות הקריירה התובענית של בעלה. כולם דורשים מהשניים להתחיל למרר בבכי או לכתוב צוואה ולא להתעלם מהעובדה שחייהם נהרסו. עמליה ומיכה בוחרים בכל זאת להמשיך בהעמדת הפנים, הדקות מתמשכות ואז מגיעה ההידרדרות הצפויה במצבו של הפרק, שמביאה לידי סכנת החיים של כל יצירה שנכתבה אי פעם – השעמום.
למרות הבשורות הקשות שהוטחו בגיבורים, כל מה שנותר בסיום הפרק הוא במקרה הטוב פיהוק, אם לא כעס על החמצת הערב שגזל הפרק הארוך. את גרירת העלילה החיוורת הזו נאלצות לבצע עלילות משנה חלשות וגרומות, שלא מצליחות לקדם את הסיפור המרכזי לשום מקום וקורסות גם הן. למעשה, הסדרה הייתה יכולה לגווע עוד לפני שהספיקה לחיות אפילו קצת, אלמלא ההצלה הגדולה, או אם תרצו, מכונת אקמו שהשיבה אותה לחיים, וזאת בזכות תמם וזורר.
כשמסתכלים על שורות השחקנים בארצנו הקטנה, מגלים שאיילת זורר היא תופעת טבע שקשה לפספס. הדיוק שלה, יחד עם האופן הלא מתאמץ בו היא מגלמת דמויות, הופך אותה לנכס שמסוגל להעשיר גם תסריט דל כמו זה שהונח כאן על שולחן הניתוחים. לצידה עמוס תמם, המתייחס ברצינות לכל פרט ופרט באפיון הדמות ונכנס באלגנטיות לנעליה, שגם הוא מצליח להפוך את מיכה לדמות מורכבת יותר, ויחד הם מצליחים להחזיק על כתפיהם את הסיפור המשמים. זה כמעט מפחיד לחשוב שהמשחק של זורר ותמם הוא כמעט הדבר היחיד שמפיח חיים בכל האירוע הטלוויזיוני הזה, אבל זו האמת העצובה. כשמוסיפים לזה את הבימוי רווי האומנות, והפריימים המעוצבים בקפידה, אפשר לראות מעט תקווה לסדרה הקיטשית והארוכה מדי ביחס לסיפור שהיא מספרת, שמתאימה היטב לשעות הפריים טיים בקשת 12. כעת, כל מה שנותר הוא לגלות האם הם מספיקים בכדי להעמיד את "חולי אהבה" על רגליה ולחולל עבורה את הנס הרפואי, לו היא זקוקה נואשות.
