רוב מדינות העולם, כולל חברותינו באירופה, איבדו כבר מזמן כל עניין בתחרות השירים הגרנדיוזית המכונה "אירוויזיון". זו שבעבר הייתה מקפצת קריירה שכל זמר מתחיל יכל רק לחלום עליה, איבדה ברבות השנים נתח גדול מקהל המעריצים. אבל במדינתנו הקטנטונת, שיש מי שיטענו שהיא בכלל לא חלק מהיבשת הרלוונטית, עדיין מתייחסים במלוא הרצינות למופע ואפילו מקדישים תוכנית ריאליטי שלמה לבחירת הנציג, בתקווה שיביא לנו את הכבוד ואת הוצאות האירוח המנופחות בשנה שלאחר מכן.
אם בכל שנה מיליוני עיניים נשואות לכוכב הצעיר, או הוותיק, בתקווה שיביא את הכבוד, השנה מדובר באחריות כבדה במיוחד. זאת מכיוון שלא מעט מדינות החליטו להתעלם מסיסמת הדגל של התחרות, "בלי פוליטיקה", ולחבוט במשלחת הישראלית עוד לפני שבכלל נודע מי ייקח בה חלק. כן, השנה לא משנה מי יהיה הנציג, הוא יאלץ לשאת עימו מטען כפול של ביטחון עצמי ולהתכונן לקרב של יחיד מול רבים. טוב, מה יותר ישראלי מזה?
בדרך כלל ישנה מדינה אחת שמובילה את המאבק ב"ישראל הכובשת שמנסה להתפלח לאירוע תרבותי של מדינות שלא כבשו שום שטח מעולם", לפחות אחת שהיא הבולטת מכולם. אבל השנה התחרות מאוד קשה. בראש נמצאות כרגע איסלנד ופינלנד, אבל הסיכויים מוטים לראשונה, אחרי שהכריזה בשבוע שעבר שהיא מתכוונת להחרים את התחרות במידה וישראל תשתתף. באופן מפתיע ההכרזה הזו הביאה לאיסלנד לא גינויים ונזיפות, אלא הימורים על גביע התחרות.
בלי שיר, או אפילו נציג, הפכה איסלנד בן-לילה למובילה העיקרית בטבלת ההימורים ופתאום כלי חדש נכנס למשחק. האירוויזיון הפך מתחרות שמתיימרת להתעלות מעל כל סכסוך, קונפליקט או עימות, כפי שניסתה להוכיח מדונה בשנת 2019, לזירת גלדיאטורים שבה נשאלת השאלה מי יצליח להשפיל את ישראל ובכך לזכות במקום הראשון, בלי שום קשר לביצוע שייתן על הבמה הענקית.
בסערה הקודמת בקשר למשלחת הישראלית, היו אלו דווקא הולנד, נורווגיה ושוודיה – המארחת, שהעלו בנימוס אירופאי קריר את שאלת ה"האם ישראל יכולה להשתתף באירוויזיון?". זה לא אישי, הן התגוננו, רק צריך לוודא שהתקנון נשמר והתחרות תישאר נקייה והגונה. באותו אירוע, איגוד השידור האירופאי הכריז שישראל לא עשתה שום דבר שמצדיק העפה מהתחרות, אבל מאז הוא שותק למול הצהרות החרם מהמדינות השונות ורק מביט מהצד בישראל הולכת ומאבדת כל סיכוי הוגן להשתתף בתחרות.
בעוד הסיכויים של ישראל טובעים עוד ועוד בבוץ הפוליטי העכור של התחרות, מעבר לים נרשמה גאווה אחרת כשבלוקסמבורג נבחרה אמש הנציגה לאירוויזיון, והיא ישראלית מכף רגל ועד ראש. שמה הוא טלי גולרגנט, בת לאם ישראלית ואב יהודי מפרו שהחליטו להשתקע במדינה הקטנה הגובלת בבלגיה, גרמניה וצרפת.
טלי נולדה בירושלים, לאם ישראלית ואב שעלה מפרו. בעקבות עבודתו של אביה בבנק הפועלים, עברה בלא מעט מדינות כמו צ'ילה וארגנטינה עד שהוריה השתקעו בלוקסמבורג. לאחרונה החלה ללמוד במכללה במנהטן תאטרון, שירה וריקוד במטרה להשתתף במחזות זמר.
זו לא הפעם הראשונה שנציג יהודי או חצי ישראלי מנסה את מזלו מעבר לים, אבל לא רק טלי הבינה שאת הניצחון לישראל נשיג כנראה רק בחליפה ומגבעת תוצרת אירופה. קדם האירוויזיון בלוקסמבורג, שהתרחש אתמול לראשונה זה 31 שנה, נוהל כולו בידי צוות כחול לבן. הוא הופק על ידי מפיקת העל טלי אשכולי ובוים על ידי משה קפטן (במאי הכוכב הבא בין השאר). מי שהייתה אחראית על הופעתה הייתה מור חממי, זו שאחראית על התנועות ב"יוניקורן" שירנו מהשנה שעברה. על הנהלת הבמה פיקדה רותי ורון, והניהול המוזיקלי נותר בידיו של טל פורר. כל הצוות התרגש מאוד כאשר טלי הצעירה נבחרה, ונראה שגם פה בישראל קיבלו את הבשורה ביותר התלהבות ממה שכנראה תהיה כשייבחר הנציג שלנו.
בשנת 2024 האירוויזיון לא יהיה אותו הדבר עבור ישראלים שמנסים איכשהו לחזור לשגרה. כנראה שכל מה שקשור לבחירת השיר או הנציג שיישלח לאירופה, שסביר כי יזדקק לצוות מאבטחים מתוגבר וערני, לא ממש בראש מעייניהם של הישראלים.
נוסיף לכך את העובדה שכולנו פחות או יותר הבנו שהשנה ישראל לא תזכה לשיפוט הוגן מאף מדינה, גם לא ממי שיזכו אותה בדוז פואה דיפלומטי. וכנראה שיהיו מעט מאוד כאלו, בניגוד לאוקראינה שזכתה לניצחון בלי שום קשר לשירה הבינוני. ולאלו כאן שדווקא מתעניינים באירוויזיון, וציפייה מעולם מקביל מחלחלת לליבם, נציע להניף את דגלי לוקסמבורג ולעודד את טלי הצעירה וכל המשלחת שמאחוריה. לה, לפחות יש סיכוי.
