בוקר השבת ההיא, כשהיא אוחזת בבתה הקטנה בת החודשיים, הדסה בן־ארי (35) ניסתה לעכל את צליל האזעקות הנשמע מבעד לחלון הירושלמי בדירת הוריה. יחד עם בעלה חנן הם שמרו על קור רוח ככל האפשר, ופינו את שבעת ילדיהם למרחב המוגן והצליחו להרחיק מהם את השמועות המחרידות. "השתדלתי בכל כוחי להסתיר את מה שאני מרגישה ובאמת רוב הילדים נשארו רגועים, אבל די מהר הם קלטו את הטלטלה שלנו, המבוגרים שאיתם במקלט. גם לא נעלמה מעיניהם העובדה שלמרות שאנחנו בשמחת תורה, אין הקפות וכל מה שאנחנו עושים זה ללכת למקלט ולחזור ממנו".
הזוג בן־ארי לא נח לרגע, כל אחד מהם רתם את כישרונו לטובת המורל הלאומי. הוא מופיע ברחבי הארץ והיא, שבהתחלה התרכזה בילדים, הבינה שילדיה אומנם יודעים על המלחמה, אך אינם מבינים את גודל השעה. ככותבת ועורכת תוכן היא החליטה להקים מיזם מיוחד, המסיר את המחיצות בין הילדים לבין הנעשה במלחמה באמצעות אחד הדברים שהם אוהבים יותר מכול, סיפורים.
"ערב אחד שאלתי אותם אם הם רוצים לשמוע סיפור מהמלחמה. הם הסכימו מיד וסיפרתי להם על רחל מאופקים שגילתה גבורה עצומה מול חמישה מחבלים. ראיתי אותם צוחקים, מתרגשים. העיניים שלהם נצצו. ואז הכרזתי חגיגית שמהיום נספר בכל יום סיפור גבורה אחד. ברגע שהמשפט הזה יצא לי מהפה, הבנתי שיש כאן משהו גדול יותר. שאפשר וצריך לפרסם סיפורים כאלו לעוד הרבה ילדים. האמת שהתלבטתי רבות אם לפתוח בפרויקט כזה. בכל זאת, לפרסם סיפור בכל יום כשאני מאכילה תינוקת כל שלוש שעות ועסוקה בעוד המון דברים, זה שיגעון. אחרי שלושה ימים של מחשבה, שיתפתי בזה חברה והיא סיפרה לי שהיא מכירה גרפיקאית וכותבת שיוכלו לעזור. באותו רגע הבנתי שלמרות הכול, אני הולכת על זה".
בתוך שבוע בודד הצליחה בן־ארי להעלות את המיזם "מלחמה של גיבורים" לאוויר. "ישנתי ארבע שעות בלילה, אכלתי פחות. היו פעמים שמצאתי את עצמי מנדנדת את העגלה של התינוקת שלי ברגל אחת, כדי שאספיק לכתוב תוך כדי. עמלתי ימים ולילות על גיוס צוות מתאים ומקצועי. בסופו של דבר הצלחתי להשיג כותבות מנוסות מאוד כמו עינת ברזילי, יעל שבח ונעמי טולדנו־קנדל. גייסתי גם את תהילה בר־חמא, מעצבת גרפית מוכשרת שמפקדת על הכול, ובעזרת אודי אגסי ושירה שמעון העמדתי צוות על הרגליים שכלל גם פסיכולוגים ועוד הרבה כותבים מוכשרים. תוך שבעה ימים הפרויקט עלה לאוויר".
מאז, פעם ביום היא מפרסמת בעמוד הפייסבוק של המיזם סיפור גבורה אחד, כתוב במילים רכות שנבחרות בפינצטה עבור ילדים בגיל 9־12. אחרי ההורים מישראל שהודו לה על היכולת לחבר את ילדיהם למלחמה ללא חשש, גם בחוץ לארץ התחברו לרעיון. "התפוצה התרחבה מהר מאוד. היום אנחנו כבר מתרגמים את הסיפורים עבור קהילות מארה"ב וצרפת שאהבו את הרעיון. אפילו שגריר ישראל בקנדה עידו מועד לקח את הסיפורים, תרגם אותם בעצמו ובימים אלו הוא מצלם את חברי הפרלמנט מקריאים אותם כדי לגייס דעת קהל. פתאום הבנתי שהמחשבה התמימה שלי, לספר סיפורים לילדים ולחשוף אותם לנעשה בחוץ, הולידה כלי הסברה מעולה. במקום לתאר לעולם את המתרחש בעזרת סרטוני זוועות, אנחנו יכולים להציג להם גבורה ישראלית מרגשת. בימים אלו אנו מקוות למצוא מתנדב שיבנה אתר וירכז בו את הכול, כדי שנצליח להרחיב את החשיפה אפילו יותר".
הכתבה המלאה תתפרסם מחר (שישי) במוסף מוצ"ש של מקור ראשון
