הופעות של זמרים בינלאומיים במדינת ישראל הן עניין מורכב. רבים מהם מוצאים דרך "לחמוק" באלגנטיות מההזמנה לבצע את שיריהם במולדתנו, לרוב בגלל אלו שמפקפקים באותה מולדת ומזהירים את הכוכבים פן יפגינו איזה שהיא תמיכה בישראל. לכן, כמו שהבינו עשרות אלפי המתכנסים בפארק הירקון אמש וכמו שיודע כל מי שעוקב אחרי תדמיתנו ברשתות החברתיות, לא כל יום מגיעים לכאן אמנים בינלאומיים מצליחים ויש לנצל את ההזדמנות בכל מחיר.
בכל מחיר? לגמרי. בכדי להנות מצליליו של ברונו מארס, זמר הפופ המצליח שהגיע להופיע בארץ בשיתוף חברת ההפקות לייב ניישן ישראל, נאלצו 60,000 ישראלים להיפרד מכמה מאות שקלים עבור כרטיס. מצד שני, ספק אם מישהו הצטער בגלל הסכום הגדול כיוון שלא נראה שיש מי שיצא מאוכזב ממה שניתן להגדיר כאחת ההופעות הטובות ביותר שנראו בישראל. כמובן, אולי רק עד שתגיע ההופעה שמתוכננת למוצאי שבת. ותאמינו או לא, הסיבה לכך דווקא לא נעוצה בכישוריו הידועים של מארס, אלא בדבר אחר לגמרי.
הרי בפרפומריות של מארס אי אפשר לפקפק. מדובר בביצועיסט אדיר ויוצר ענק, כפי שיודעים המיליארדים שהאזינו ללהיטיו "merry you" "Just the way you are" ,"Uptown funk" ועוד. הוא ידוע בעיקר בכישורי הריקוד שלו ובאמת בזמן ההופעה מארס היה בשיאו. כל צעד שעשה על הבמה היה מחושב ומדויק ולא רק צעדי הריקוד. החיוך הנבוך לכאורה, הלחישות הרכות במיקרופון והמחמאות שלא הפסיקו לזרום לכיוון הקהל השבוי ממילא. כל המחוות הללו באו בדיוק ברגע הנכון ובאלגנטיות שניתן להשיג רק אחרי שנים ארוכות של הופעות.
אכן, מארס תקף מכל החזיתות. הוא רקד, ניגן, שר, שיחק והכל ביכולות יוצאות דופן. כמו סוכן חשאי, הוא ליטף ביד אחת את האגו של הקהל, אך ביד השנייה הפנט אותו והזכיר לו מי המסמר האמיתי של הערב. לא עברו כמה דקות וכל מי שיושב בקהל היה שבוי בקסמו. אך הסיבה האמיתית להצלחתו האדירה של המופע, היא שמארס, למרות מעמדו ושמו, לא התעצל והכין שיעורי בית בנושא האהוב על כל הישראלים. הם עצמם.
מי ציפה ממר מארס לשבת וללמוד את מנהגי היושבים בציון, מהשפה העברית ועד לחגים ולמועדים שבמקרה אחד מהם עדיין בתוקף. הרי רוב האומנים שמגיעים לישראל עושים זאת במסגרת סיבוב חוצה יבשות ובאים לסמן עוד וי ברשימת המופעים הארוכה. אבל אצל ברונו מארס "לסמן וי" זו לא אופציה, גם אם הוא כוכב בעל שם בינלאומי וקריירה מפוארת. הרצון להעלות חיוך, להקפיץ, להרקיד ובעיקר ליצור חיבור אמיתי עם הקהל הוא בשורש נשמתו, ובשביל זה הוא מוכן לעבוד קשה.
אחרי שהחמיא שוב ושוב לעיר תל אביב, ושיבח את הנשים הישראליות, ברונו קנה את הקהל כששר שיר שלם בעברית. אמנם השיר הורכב משלוש מילים בלבד והן "אני אוהב אותך", אך הן היו מספיקות בכדי להחמיא לקהל המוקסם. אחרי צרחות החיבה שהרעידו את גדרות המתחם, הוא עוד הוסיף חיוך שובה לב והודה בעברית צחה ש"הוא ביישן", מה שגרם לאותן צרחות רק להתגבר. הנוקאאוט הסופי נזקף דווקא לזכותו של הקלידן שניגן את "שלומית בונה סוכה", כיאה לרוח החג והעניק לרבים רגע יפה של נוסטלגיה תמימה.
הגדלת הראש הזו, היא מה שהפך את המופע של מארס מעוד אטרקציה בינלאומית למאורע בלתי נשכח. מצד אחד הוא היה מלא באינטימיות, היכרות ופירגון משמעותי לקהל הישראלי החם, שיודע לזהות את רצינותו והשקעתו של האמן ולהשיב אהדה ענקית. מצד שני, כמו שמצופה ממופע בינלאומי, הוא היה עצום, צבעוני, אנרגטי והזיקוקים שפרצו לא פעם מתוך הבמה אל שמי הלילה היו בהחלט מתואמים עם הרגש העז של הקהל. אך מארס לא היה צריך שום עזרה, מכונות עשן או אפקטים. הוא גם לא נזקק למופעי החימום של מרגי ואגם בוחבוט שהיו, למען האמת, די בינוניים ועייפים. לבדו, מארס פיצח את הנוסחה ורכש את מקומו כאחד מהאורחים האיכותיים שהיו לנו כאן בישראל. בקלאס אבל עם לא מעט מאמץ.
לסיכום, ההופעה של ברונו מארס בפארק הירקון הייתה כמו דייט ראשון. אמנם לא בליינד דייט, לפחות לא מהצד של הישראלים המכירים את מארס זה שנים. אבל כן פגישה הססנית ובוחנת בין זמר מוכר לקהל קשה וביקורתי, שהסתיימה על הצד הטוב ביותר. בדייט הזה, מארס, בצ'ארמריות הידועה שלו, הצליח להמיס את ליבו של הקהל הישראלי ואפילו לשגר הבטחה אופטימית בסגנון "סליחה שלקח לי כל כך הרבה זמן להגיע, אבל אני לגמרי רוצה לחזור שוב". כמובן שאין לו מה לדאוג, וסביר להניח שעוד נראה אותו, כיוון שהקהל הישראלי הכריז קבל עם ועדה "I doooooo".
