מה הקשר בין זוגיות לקבלה? מה הקשר בין עשר הספירות לוויכוחים על ניקיון הבית, ולהבדיל על חיי אישות? אם תשאלו את הסופר והמרצה משה שרון, יש הרבה מאוד קשר. את הקשר הזה הוא חושף בספר מרתק בשם 'זוגות זוגות', שראה אור לאחרונה (הוצאת 'דברי שיר'), ומנגיש לקהל הרחב בצורה פשוטה את הסוד לזוגיות יציבה דרך פריזמה של קבלה ועשר הספירות.
שרון, שהוציא לאור עד כה חמישה ספרים, ביניהם רב המכר 'העולם לא יכול להתקיים בלעדיך', מספר שהרעיון לספר בא בעקבות שנים שבהן הוא העביר קורס בנושא זוגיות לאלפי אנשים, ושרבים מהם העידו שהקורס שינה את חיי הזוגיות שלהם ואפילו הציל אותם מגירושים. "חשבתי שאם נהפוך את הקורס לספר", אומר שרון, "הוא יוכל להגיע לעוד כמה אלפים או עשרות אלפים ולהציל הרבה יותר אנשים. בדור שלנו יש משבר זוגיות קשה".
מניסיונך מהי הבעיה הכי קשה בזוגיות בימינו? מה השתנה מהעבר?
"מניסיוני האגו עושה הכי הרבה בלגן בין בני זוג. ומה שהשתנה זה שהוא כל הזמן גדל וגדל. לכן הבעיות הן זלזול, כעס, האשמה, ביקורת. כולם נובעים מהאגו. בעיניי כבוד בין בני זוג חשוב יותר מאהבה. אם אוהבים, אפילו מאוהבים, אבל ברגע של מחלוקת מעבירים ביקורת קטלנית, מזלזלים או לא נותנים לבן/בת הזוג להיות הוא ולחיות בדרכו – האהבה לא תחזיק מעמד".
בחרת לעסוק בזוגיות דרך מודל הקבלה. למה דרך הפריזמה הזאת? לא חששת מקושי להנגיש חומר שהוא לא ממש פשוט להבנה?
"למדתי פסיכולוגיה ואני מכיר את רוב התיאוריות בנוגע לזוגיות. הן נחמדות ואני משתמש בהן, אבל בעיניי הן אינן מספקות. חז"ל ידעו להסביר את מהות האיש והאישה יותר טוב מכל הפסיכולוגים. אני מאמין שכדי לתקן משהו צריך להבין אותו מהשורש ולכן הלכתי לתפיסות קבליות עמוקות, גם אם הן לא ממש פשוטות להבנה".
אתה מסביר באחד מהיסודות של הקבלה, שטבע הגבר הוא לתת ולהעניק, וטבעה של האישה הוא לקבל. בימינו החלוקה הזאת יכולה להיתפש כחוסר שוויון בין המינים, אולי אפילו להעליב את הצד הנשי. מה הכוונה המדויקת של האבחנה הזאת?
"אני רוצה לדייק. לא דיברתי על טבע, אלא על התפקיד הרוחני של הגבר ושל האישה. כשגבר יהודי מתחתן, הוא חותם על הכתובה שמפרטת את כל מה שהוא אמור להשפיע לאשתו: שארה, כסותה ועונתה. האישה לא מתחייבת לשום דבר אלא רק לקבל ממנו. לא מדובר במי יותר טוב או פחות טוב, וזה לא עניין שוביניסטי. הלכה למעשה כשחיים יחד אזי שניהם משפיעים ושניהם מקבלים, אבל כשנכנסים לעומק מבינים מדוע היהדות מדייקת את חלוקת התפקידים הזו: בעיות נוצרות כשגבר לוקח את תפקיד האישה, מפסיק להשפיע ומצפה לקבל, וכשנשים חושבות שהן גברים ולובשות את המכנסיים.
"התקשרה אליי בחורה בת 30, חודשיים לפני החתונה, בהודיה גדולה על הספר, כי לדבריה הוא עזר לה להבין מה הפריע לה וגרם לה לרצות לבטל את החתונה: היא לא מוצאת את מקומה כאישה מולו והוא לא מוצא כגבר את מקומו מולה. מה חסר? היא מאוד אסרטיבית, ורבלית, אגו בשמיים, היא כפשוטו לא עושה לו מקום, והוא, מצדו, לא לוקח, לא גדל, הולך אחורה ונסגר במקום להביא את הצד שלו. זה נשמע יותר כמו אמא ובן מאשר כמו זוג נשוי.
"לגבי השוויון ששאלת – אין שוויון בין המינים. אכן לדעתי צריך להיות שוויון הזדמנויות, שוויון בשכר וכו', אבל הקב"ה ברא אותנו שונים, לכל אחד תפקיד אחר. לא צריך תיאוריות רוחניות כדי להבין את התפקידים. השוני הגופני, היכולת ללדת, להניק וכו', ההבדלים המנטליים, התקשורתיים ועוד. רוצים לבטל את השוני שהקב"ה ברא לטובת איזו אג'נדה פמיניסטית? לעניות דעתי, זה לא ילך".
מראות ופגמים
שרון, 40, נשוי לנעמי ואב לארבע בנות, מתגורר במודיעין. בהרצאות שלו, כמו בספריו הוא עושה חיבורים בין עולם הקואצ'ינג והפסיכולוגיה – הרקע האקדמי שלו – לבין יהדות חסידות וקבלה. בנוסף הוא גם מכשיר מאמנים אישיים ומטפלים בתוכנית שנתית בשם 'טוב ומיטיב' ומכשיר מרצים ליהדות בתוכנית שנקראת 'מגידים'.
אחד מהעקרונות שהוא כותב עליהם בספרו החדש, הוא שצריך להבין שבן הזוג הוא כמו מראה, והפגמים שאני רואה בו קיימים בעצם בי. הרבה אנשים, אני טוען בפניו, לא יסכימו עם ההנחה הזו. לי יש פגמים שלי ולה הפגמים שלה! זה ממש לא מראה! "אז למה הקב"ה הפגיש ביניכם?", עונה שרון. "אני לא מאמין שיש סתם או מקרה בעולם. אשתך היא אשתך כי היא משקפת לך את התיקון שלך ולהיפך. אם אשתי למשל חסרת ביטחון עצמי וזה מעצבן אותי כי לי יש ביטחון עצמי, היא נראית לי חלשה ומוותרת לעצמה בקלות, אז לכאורה נראה שזה שלה ולא שלי. אני הרי אמביציוזי! אז לדעתי, אם התחתנתם יש סיבה לכך שזימנו לך אישה דווקא עם ביטחון עצמי נמוך. ייתכן שלך יש ביטחון עצמי מופרז, גאוותני, ואתה צריך לקחת ממנה קצת ענווה, ייתכן שהביטחון העצמי שלך הוא שיקרי או אולי מסמנים לך שיש לך תפקיד להעצים אותה. בכל מקרה יש כאן תיקון. אין פירוש הדבר שלה אין תיקון. ודאי שיש גם לה".
אתה כותב שבמקום להשתמש במילה "להתפשר" על משהו שלא מתאים לי בבן הזוג, צריך להשתמש בביטוי 'להתעלות'. זה לא משחק של סמנטיקה?
"בעיניי לא. באנו לעולם הזה כדי לעבוד, להתפתח, לתקן, להתעלות. לא כדי להתפשר או להיות פושרים".
אתה מדבר בספר על הודיה ועל מחמאות שצריך להעניק זה לזה גם כשקשה. יאמרו לך נשים: הוא מעצבן אותי איך אני אודה לו? וגברים יאמרו: היא עושה לי דווקא, איך אני אחמיא לה? מה תענה להם?
"אפשר גם לכעוס וגם להודות או להחמיא. מי קבע שזה סותר? זאת אומרת מי שנותן לכעס שלו לנהל אותו ימצא את עצמו בגיהינום עלי אדמות. כעס הוא נושא בפני עצמו, וגם עליו אני כותב עכשיו ספר. אבל עדיין, בעלך משתדל, מקיז דם עבור הבית, מפרנס, מנקה או כל דבר אחר שהוא עושה – תודי לו. אשתך, מלבד הדבר הספציפי שהיא מעצבנת אותך, מיטיבה איתך ועם ילדיכם, למה שלא תחמיא לה? כפיות טובה היא מחלה רצינית. בעיקר בזוגיות".
אתה כותב שדווקא כשבני הזוג שונים זה מזה באופי שלהם זה דבר טוב, כי אחד הוא ההשלמה והתיקון של השני. הבעיה היא שלרוב, דווקא השוני הזה הוא שיוצר את כל החיכוכים ומביא להרבה פרידות, לא?
"לא. מה שמביא לפרידות זה לא השוני. אני לא מכיר זוג אחד בעולם שאין ביניהם פערים ושוני. מה שמוביל לפרידה זה אגו, פגיעה, חוסר כבוד וחוסר הערכה. וגם חוסר הבנה של תפקיד הזוגיות – אתם יחד כדי לתקן. כשהקב"ה תר וחיפש אישה בעבורי, הוא לא חיפש את מי שיהיה לי הכי נחמד איתה. גם, אבל בעיקר את מי שתעזור לי בתיקון שלי. בעיקר תיקון המידות: כעס, גאווה, קנאה, תאווה ועוד. היא באה מבית שונה משלי – זה מחייב אותי לצאת מהמוכר. היא רואה אחרת ממני חינוך ילדים, זוגיות בית, כלכלה. בקיצור, מה לא? יש זוגות שרואים הכול עין בעין?".
אתה מזכיר את עניין שמירת הנגיעה. הנושא הזה מקובל יותר בציבור הדתי, אבל היום יש גם דתיים שאינם שומרים נגיעה בטענה שמגע גופני הוא חלק חשוב ומהותי בקשר הנרקם לפני הנישואין. מה דעתך על הטענה הזאת בהקשר למודל הקבלה?
"הקבלה לא שונה מההלכה. יהדות היא אחת ובגלל שהיא רוצה לשמור על האדם היא מלמדת אותו איך לעבוד עם היצרים ואיך לקדש אותם. הבעיה לא נוצרת כשזה נעשה לפני הנישואין. הבעיה נוצרת כשבמשך שנים או עשרות שנים חיים בכמה מערכות זוגיות כמו זוג נשוי. זה גורם לגברים לא לרצות להתחתן ולנשים להיפגע. אני ממליץ לשמור נגיעה כדי לייצר קשר אמיתי, תקשורת בריאה ומתח בריא. מחקרים הוכיחו שזוגות שגרים יחד לפני הנישואין וכביכול 'בודקים' את כל הפרמטרים – מתגרשים הרבה יותר מאלו ש'קופצים למים'. הסיבה לדעתי היא תודעתית: אם בדקתי הכול, כמו בקנייה של רכב, ורק אז אני מתחתן, הרי שברגע שמשהו לא מסתדר – אשאף להחליף. זו מחשבה במושגים של לקוח שבודק סחורה. אבל אם אני יוצא מנקודת הנחה שאני מכניס אל תוך חיי עוד אדם, שונה ממני, ואנחנו הולכים לעשות עבודה כדי שהחיבור הזה יצליח, בלי קשר לכמה יהיה קשה או שונה – זה יצליח".
תוכל לתת שלושה טיפים או עקרונות שהם הכי חשובים מניסיונך לשיפור הזוגיות?
"טיפ ראשון: בלי התפרצות – הנהיגו מנהג חדש בבית: אין יותר ביקורת 'על הדרך', באוטו או ליד הילדים. אין טעם בביקורת ה'מתפרצת' אליך ללא הזמנה. הזמינו את בן הזוג לשיחה. תגידו, 'אני רוצה לדבר איתך, מתי נוכל לדבר?'. כשאדם מוכן ומסכים לשיחה והיא מתקיימת בזמן שנוח לו, הוא הרבה יותר נינוח ומקבל.
"טיפ שני: בלי האשמות – השתדלו לדבר בלי להטיח האשמות, דברו על עצמכם ונסו להציג את העובדות בלי פרשנות. לאחר הצגת העובדות, שתפו מה האירוע גרם לכם להרגיש. אם את רוצה להגיד – 'אתה לא אוהב אותי, לא אכפת לך ממני, עובדה שלא עזרת לי היום, אתה אף פעם לא עוזר לי' – ותרי. משפטים כאלה הם מתכון בטוח למריבה. נסי לומר את הדברים באופן שונה, למשל – היה לי קשה היום להתמודד עם המשימות לבד, הרגשתי לבד במערכה. בדרך כלל כשאתה עוזר לי, זה מקל עליי מאוד – ותראי איך דברייך יישמעו ולא יחוללו מריבה.
"טיפ שלישי: אהבה ללא תנאי – אתה לא אמור לשנות או לחנך את אשתך אלא לחזק ולהעצים אותה, להאיר לה עד כמה היא בעצם טובה. כשאשתך מבקרת את עצמה, אל תצטרף לחגיגה. יש לה מספיק ביקורת עצמית, היא לא זקוקה לתגבור. להפך, תסתור את הביקורת שלה על עצמה, תחזק אותה ותן לה דוגמאות הממחישות עד כמה היא משתדלת להשתנות. המסר צריך להיות: 'אני אוהב אותך ככה, כמו שאת, וגם אם יש לי פה ושם מה לומר שמריח כמו ביקורת, זה לא קשור לאהבה שלי אלייך. אוהב אותך גם אם תדברי רק סינית ותגדלי זקן צרפתי'. אני אומר את זה בלשון זכר אך זה רלוונטי לשני המינים".
לסיום, האם אתה מצליח בעצמך לקיים את כל מה שאתה מרצה עליו?
"חבר שלי, הסופר רן ובר, כתב שהוא פגש אותנו, את אשתי ואותי כשעשינו שבת יחד, הוא התרשם שאני נאה דורש וגם נאה מקיים. אבל אני מוכרח לספר שפעם אשתי נכנסה לשמוע שיעור שלי דרך האינטרנט, ואז קיבלתי ממנה הודעה בזו הלשון: "דברים יפים אתה אומר בעלי בהרצאה, מתי תתחיל ליישם בבית?'. בקיצור, זוגיות זו עבודה לא קלה, אבל כשעובדים – הכיף שווה את הכול".
