עוד שכן זקן ונרגן הוא אוטו, גיבור הסרט החדש "איש ושמו אוטו". הפעם מדובר בעיבוד הוליוודי בכיכובו של טום הנקס לסרט השוודי "איש ושמו אובה" מ־2015, לפי ספר בעל אותו שם. אוטו אנדרסון הוא אלמן רוטן ומרובע שרואה באנשים סביבו מטרדים לא יוצלחים ואידיוטים. כאשר משפחה חדשה עוברת להתגורר בבית ממול, האם מריסול (מריאנה טרבינו הכובשת), מקסיקנית מלאת חיים והומור, מצליחה ליצור עמו חיבור ולגרום לו להיפתח. אוטו, שהקשיים מעברו הפכו אותו לסגור, כועס ומיואש ושכבר החליט לשים קץ לחייו, מתחיל לבחון מחדש את החיים ומוצא שוב תקווה ומשמעות.
קל יהיה לבטל את "איש ושמו אוטו" כמלודרמה נוטפת קיטש ונוסחתית שמנסה ללחוץ בגסות על בלוטות הרגש – הסרט מלא בסצנות מוכרות שברור לגמרי לאן בדיוק הן הולכות; הסיטואציות המפגישות את אוטו הקשוח עם חיות, ילדים ונשים הרות הן כמעט על גבול הנצלנות הרגשית. הבימוי של מארק פורסטר נעדר כל תחכום, ובסצנות החוזרות לעברו של הגיבור הוא אף מהלך ממש באזורים הלא מחמיאים של סרטי "הולמארק".
אלא שחרף כל זאת, ובניגוד לכל חשיבה רציונלית, אני כאן כדי לומר שבמקרה הזה ממש כדאי לכם להשאיר את הציניות מחוץ לאולם ולתת לסרט הזה צ'אנס. ויש לכך סיבה אחת עיקרית – טום הנקס. הוא אומנם לא מבצע כאן תפקיד מורכב או מרשים, והאמת היא שממש לא בטוח ששחקן אהוב שכמותו הוא הליהוק המדויק לדמות שאמורה להיות עוינת ולא סימפטית. אבל הופעתו היא כה כנה ומרגשת, שהיא מצליחה בקלות להמיס כל התנגדות. ניכר כי הסרט ומסריו באמת חשובים להנקס וראיה נוספת לכך היא המעורבות שלו ושל אשתו כמפיקים וליהוקו של בנם טרומן כאוטו בצעירותו.
"איש ושמו אוטו" לא יעפיל לאף רשימת הישגים השנה, אבל אם תיתנו לו, הוא בוודאי יצליח לחדור לליבכם ולהציע חום ואופטימיות בערב חורפי.
איש ושמו אוטו, ארה"ב 2022, בימוי: מארק פורסטר. 126 דק'
