קול עמוק וקטיפתי עטוף בגוֹני שחור־לבן, פנים צבועות בזהב וג'יימס בונד אחד. אי אפשר שלא להשוות את הקליפ של השיר החדש של אפרת גוש "הבא שנוגע בי מת" לשירי הנושא האיקוניים של הסוכן החשאי. את הדמיון אפשר לנעוץ בוויזואליה הניגודית המורכבת בשחור־לבן וגוש הלבושה באדום; בסוף הקליפ פניה של גוש עוטות מסכת זהב שבמבט מדוקדק קצת יותר נראה שהיא עשויה מעשרות נעצים שהחוד שלהם מופנה כלפי הסביבה; יחד עם המבט העז והתנועות המוקפדות נוצר הומאז' שלא נמחה מהתודעה. אבל אם בונד עסק בהצלת העולם כשהנשים הן אנקדוטה בדרך, גוש עוסקת בהצלת הנשים מהעולם.
נושא האלימות נגד נשים עולה וצף מעל פני השטח כמו תשתיות ביוב מוזנחות, שמבאישות ומביישות את החברה שאנו חיים בה. האלימות תמיד הייתה כאן – נשים נרצחות, נשים חוות אלימות מילולית, פיזית ונפשית במשך שנים ארוכות – אבל לרוב קולן אינו מושמע, ואם כן זה מעט מדי ומאוחר מדי. כמובן יש יצירות על אלימות נגד נשים, אך עדיין הן מעטות, וגוש, שבעצמה הייתה במערכת יחסים אלימה, מרימה את הכפפה.
ביצירתה גוש אינה מתנצלת והיא מביטה בעיניים למקומות הכואבים ביותר בחברה. המסר מושמע ברור ובקול רם והאקדח נשלף במערכה הראשונה – "הבא שנוגע בי מת". את השיר היא כתבה והלחינה וניכר שהלב שלה שזור בו.
"הוא היה אמור להיות עוד לקוח אבל אז הוא הצמיד לי סכין לגרון, לקח לי בכוח מה שניסיתי לשמור, צרחתי לעזרה, אף אחד לא בא". זוהי רק שורה אחת שטומנת בחובה כמה רבדים אבל היא לא מסתתרת מאחורי דימויים לא ברורים ולא משאירה מקום לספק בנוגע לנושא שבו היא דנה. אולי היה מצופה שהמוזיקה תהיה קודרת כמו המסר בשיר, איטית ומייסרת.אבל גוש והמפיק המוזיקלי שלה עידו מימון כנראה החליטו שסגנון פופי, קצבי וקליט יעשה את העבודה בצורה טובה יותר, שילוב חצוצרות מריעות בשמחה דווקא מצביעות על רגעי שבר בשיר.
המילים הטעונות מהדהדות הלוך ושוב במשך שלוש וחצי דקות נושאות גם מסר מוצפן, מי באמת הבא שימות? הכותרות בעיתונים מספרות שמי שמתווספות לרשימה השחורה של מלאך המוות הן הנשים.
מאז "שחזור", הלהיט הראשון שבו הפציעה גוש לחיינו ב־2004, היא עברה דרך ארוכה ונחתה בשנת 2023 בעידן של יצירה שלא משאירה מקום לדמיון. אם פעם יכולנו לתת פרשנות משלנו ליצירות האמנות, היום היוצרים אומרים לנו בדיוק מה הם חשבו ומה המסר שלהם.
"הבא שנוגע בי מת" הוא השיר השני באלבומה הרביעי של גוש שמטפטף החוצה. השיר הראשון "כוח גדול" יצא במאי האחרון, וגם הוא זכה בקליפ מושקע, לצד טקסט ולחן שנשזרים ליצירה שלא מחביאה את הקושי בתהליך הגמילה מאלכוהול שעברה ולא משאירה את המאזין אדיש.
שני השירים, שפורשים את המהמורות שעברה גוש בשנים האחרונות, אולי עונים על השאלה לאן היא נעלמה לאחר צאת אלבומה השלישי, "אה אה אה אהבה" ב־2010. אין ספק שזהו אלבום איקוני שעדיין מושמע וצרוב בתודעה הישראלית אבל בהחלט נחמד שסוף־סוף יש לו אח צעיר.
היא אומנם לא הוציאה אלבום משלה אבל המשיכה ליצור ולשמור על הגחלת בעשור שחלף דרך שיתופי פעולה עם יוצרים כמו יזהר אשדות, רמי קלינשטיין ויהונתן גפן, שיחקה בסרטו של אבי נשר "פלאות", העלתה מופע קברטי בפסטיבל הפסנתר, השתתפה בעונה השנייה של תוכנית הדוקו־ריאליטי "גולשי הספות" ועוד. אפרת גוש היא יוצרת ישראלית מקורית, עם צבע ייחודי ואמירה כנה וישירה שהייתה חסרה כאן, וטוב שחזרה.
