לוקיישן, לוקיישן, לוקיישן
"הקבוצה" של קשת 12 היא תוכנית ההיכרויות הרשמית לחורף 2022. מאחוריה עומד יורם זק, שהיה מזוהה בעשור הקודם בעיקר עם "האח הגדול". רק שהפעם הפורמט צנוע בהרבה ומתכתב עם תכניות דומות ועדכניות בז'אנר כמו "האהבה היא עיוורת" ו"המעגל". החידוש ש"הקבוצה" מצליחה להציע נמצא בגזרת הלוקיישן ומיקומי המתמודדים. בניגוד לתוכניות ריאליטי אחרות, כאן לא תמצאו פטפוטי עומק ליד הנסט או במחששה, פשוט כי אין כאלה. כל אחד מהמתמודדים נמצא ב"בידוד" בביתו, שם הוא מצטלם ומתקשר עם המתמודדים דרך שיחות צ'ט, טלפון או וידאו (משל חזרנו לתקופת הקורונה). אפשר לראות בזה עלייה בדרגת המציצנות של הריאליטי, אבל מה שמעניין יותר הוא האופן שבו "הקבוצה" מזככת את חוויית ההיכרות הפופולרית של העשור האחרון – אדם וטלפון, יושבים לבד בבית ומנסים לתקשר עם אדם אחר וטלפון שנמצאים במקום אחד. עבור רבים בעולם הדייטינג, זו פשוט המציאות.
תסתכלו עליהם – תראו אותנו
יש משהו מאוד מעורר הזדהות בפורמט הזה, בטח עבור מי שהיו פעם או עדיין נמצאים בסצנת אתרי ההיכרויות. כך למשל קשה שלא להיות משועשעים או להתכווץ באי נוחות ברגע שהמשתתפים מתחילים למַקבל שיחות, כמעט בלי לשים לב. הרשתות החברתיות יוצרות אקלים שבו נוח מאוד להיות פליירים ולשמור על אופציות פתוחות כי "למה שאחכה שיענו לי? אולי גם אותי ממקבלים". התוכנית מציגה שיקוף נאמן של התופעה, שמגיע כמובן עם תגובה מאוחרת של "סורי על הדיליי" לאדם שננטש מאחור. רגע מעורר הזדהות נוסף נרשם עם ניסיון של אחת המשתתפות לשלוח הודעה קולית שלא עלה יפה, לכן היא מחקה והקליטה אותה מחדש כולל זיוף של הצחוק בהתחלה. אותנטיות מדומה – צ'ק. התוכנית נותנת ביטוי יפה גם לרגעי ההמתנה הקטנים שבין ההודעות, שבהם כל מילה מקבלת לפתע משמעות מרחיקת לכת, פשוט כי חסרים לנו הטון, ההבעה והמגע האנושי. פלא שאחרי כל זה אחד המתמודדים איבד את החשק לתקשר עם חבריו לתוכנית והחליט לפרוש מהחיפוש? קצת כמו שקורה בחיים האמיתיים. לפחות עד לסיבוב הבא.
הדמיון עובד
הזכרנו קודם את ההזדהות הרבה עם תהליך ההיכרות של המתמודדים, ולכן אולי טוב שאחד האלמנטים המרכזיים הוא דווקא אנטיתזה להזדהות – העובדה שהמתמודדים לא רואים זה את זה. בעולם אתרי ההיכרויות תמונת פנים היא כמעט ערובה לפתיחתה של שיחה, והעובדה שהמראה החיצוני מנוטרל כאן היא תזכורת לכך שבסופו של דבר מדובר במשחק / ניסוי חברתי, תבחרו בעצמכם. בשלבים הבאים של התוכנית המתמודדים כבר ייחשפו זה בפני זה (בתקווה שבמהרה), מה שמן הסתם יהיה מתכון לצרות ויפרנס דילמות שמצטלמות היטב מז'אנר ה"דמיינתי אותו בלונדיני ועם קרן מזהב, אבל אולי בכל זאת שווה לתת הזדמנות?". בינתיים, זה רק משחק.
החבר הכי טוב
מלבד מתמודדי התוכנית, בחלק גדול מהפריימים הייתה גם נוכחות לזוג אוזניים זקורות וזנב מכשכש, כלומר כלב. תמיד נחמד לראות חיות על המסך ובמקרה הזה יש לא מעט מהן. לרוב נוכחות של חיה היא הזמנה לגאג משעשע, אולי ניסיון לשוחח עם החיה ולראות את ההבעה ה"משתוממת" על פניה. זה מצחיק וחמוד, אך העובדה שמדובר בתוכנית של רווקות ורווקים מוסיפה גם ממד עמוק יותר לכל העניין. חיות המחמד מתפקדות כמעין חברות נאמנות, במקרים מסוימים אפילו תחליף זמני ופרוותי לחיבוקים, אבל בקיומן הן גם מדגישות את חוסר ההצלחה של המשתתפים במציאת הזוגיות שלשמה התכנסנו, וזהו עצם העניין.
