"אני המומה", צייצה טיילור סוויפט בחשבון הטוויטר שלה אחרי שהתברר שכל עשרת השירים שלה התמקמו בזה אחר זה בעשירייה הפותחת של מאה הגדולים של בילבורד. מתברר שלא רק היא המומה, כי למרות ההצלחה הבאמת מסחררת, האלבום Midnights זכה לביקורת מכיוונים רבים. לדוגמה, כאלו שרואים בו אלבום שהוזמן על פי מתכון שהוכח כבר כמוצלח ואין בו חידושים של ממש. זאת אומרת, סוויפט הלכה על המכנה המשותף הנמוך ביותר, עם פופ מתוקי שבא למעריצים בדיוק במקום ולא מביא חידוש של ממש. כמו כן, תרבות הפי־סי לא אהבה במיוחד את הסצנה בקליפ של השיר המצליח ביותר Antihero – שזכה בתוך כשבוע לשישים מיליון האזנות בפלטפורמות השונות – ובו סוויפט עומדת על משקל שעליו כתובה המילה "שמנה". מבקרי הסצנה המדוברת טענו שהיא מעודדת שמנופוביה, ואחרי לחצים כבדים וסערת רשת לא קטנה הקליפ זכה לעריכה מחודשת והסצנה נחתכה החוצה.
ואחרי כל זה, אין ספק שסוויפט יודעת לעשות את מה שהיא עושה, האלבום הזה הוא לא הראשון שיוצא מתוך מכונת פופ משומנת היטב המיועדת להמונים, ובכל זאת הוא שבר שיאים שרבים־רבים אפילו לא העזו לחלום עליהם. דוגמית קטנה מההישגים: יממת הפתיחה הכי חזקה בספוטיפיי ובאמזון מיוזיק, האלבום הנמכר ביותר השנה והשבוע עם המכירות הגבוהות ביותר במאה ה־21. לאוהבי סמלי המספרים זהו האלבום העשירי שלה, שעשרה משיריו כבשו את עשרת המקומות הראשונים בבילבורד. מה שנקרא 10 מ־10. האמנית הראשונה בהיסטוריה שהגיעה להישג הזה.
וזה לא סתם. למורת רוחם של אניני הטעם שאוהבים להסתכל מלמעלה על פופ, יש בו משהו שפשוט עובד. חוכמת ההמונים לא תמיד צודקת ולא תמיד הולמת לטעם האישי שלי, אבל מה לעשות, קשה להתעלם ממנה. מוזיקה טובה היא כזו שיש לה קהל, שאוזניים פשוט רוצות להקשיב לה. עברו קצת יותר משלושה שבועות מצאת האלבום ואת מספר העותקים של Midnights שנמכרו סופרים במיליונים, כולל יותר מחצי מיליון תקליטי ויניל.
Midnights (חצות), הוא אוסף שירים שסוויפט כתבה לאורך חייה בלילות ארוכים שנעו בין חלומות מתוקים לפחדים כמוסים. כשהציגה ברשתות את האלבום, סיפרה כתבה שהוא נכתב "בעת שהסתובבנו והחלטנו להשאיר את הפנסים דולקים וללכת לחפש. בתקווה שאולי רק כשהשעון יצלצל בשעה 12 נפגוש את עצמנו". לפחות חלק מהטקסטים באלבום רגישים וחשופים ומקיימים את ההבטחה לאווירה הלילית והכּנה. לדוגמה ב־Antihero, שהצליח בצורה פנומנלית וכנראה ייכנס לפנתאון של סוויפט, היא נוגעת בנושאים שבוחשים בבטן כמעט של כל אחד. יש שיאמרו המכנה המשותף הנמוך, יש שיראו את האנושי הבסיסי. השיר, שסוויפט הודתה שהוא אחד משיריה האהובים עליה ביותר, מתאר תחושות של בדידות חברתית, חוסר שייכות, אשמה לגבי מראה או חרדות, והם נחלתם של רבים.
סוויפט התחילה את קריירת המוזיקה שלה בכלל באזורי הקאנטרי, וגם שם זכתה להצלחה רבה. לאט־לאט האלבומים שלה הפכו יותר פופיים עד שבאלבום החמישי היא טרחה להודיע שהיא השלימה את המעבר לז'אנר, ויש שיאמרו שהפכה למלכה שלו. המדור הזה לא ארוך מספיק כדי לתאר את מספר הפרסים שזכתה בהם, את השיאים ששברה ואת המספרים הבלתי נתפסים של מכירות האלבומים שהוציאה. Midnights הוסיף לא מעט גביעים להיכל התהילה.
סוויפט היא יוצרת חרוצה מאין כמוה. חוץ מהאלבומים האישיים שלה שיוצאים כל שנתיים־שלוש, בין אלבום לאלבום היא עובדת על כמה פרויקטים במקביל ומשחררת מדי שנה חומרים שונים: חידושים של אלבומים ישנים, שירים חדשים, פסקול לסרטים ושיתופי פעולה שונים. העוקץ בגישה הזו הוא תוצרים לא אפויים דיים, ובאלבום החדש יש כמה וכמה כאלה. הדואט עם לנה דל ריי, למשל, נשמע לא בשל ומפוספס. המפגש בין השתיים, בעלות יכולות ווקאליות כמעט הפוכות, יכול היה לתת תוצאה מעולה אך דל ריי די נעלמת שם, ובאופן כללי השיר נשמע כמו קלישאה של עצמן. אבל כשאת כל כך מצליחה את כנראה יכולה להרשות לעצמך להוציא גם שירים שהם לא מושלמים ועדיין לגרוף מיליוני האזנות.
