"במערב אין כל חדש" החדש בנטפליקס הוא העיבוד השלישי לספרו החשוב והמפורסם של אריך מריה רמרק שיצא לאור ב־1929. היצירה האנטי מלחמתית שמבוססת על חוויותיו של הסופר בשדה הקרב של מלחמת העולם הראשונה זכתה מאז כבר לשתי גרסאות קולנועיות – הפקת ענק זוכת אוסקר מ־1930, וסרט טלוויזיה מ־1979. כעת, מציג הבמאי אדוארד ברגר גרסה גרנדיוזית, מרהיבה ועוכרת שלווה שמבקשת לעמוד בשורה אחת עם סרטי המלחמה המודרניים הגדולים.
גיבור העלילה הוא פאול בוימור, צעיר שמתגייס למלחמה יחד עם חבריו. הם יוצאים לחזית בהתלהבות הנישאת על גבי נאומיהם הפטריוטיים של מוריהם אך פוגשים במלחמה מציאות בלתי נסבלת של מוות וחידלון. הסרט מציג את המלחמה כזוועה חסרת תכלית שבה דור שלם של צעירים, עייפים, מורעבים ונטושים מובל כצאן לטבח בידי גנרלים שבעים וחסרי מצפון. במקביל, נוסף כאן גם קו עלילתי שאינו קיים בספר, המלווה את ניסיונותיהם של חברי המשלחת הדיפלומטית הגרמנית להגיע להסכם הפסקת אש מול הגנרלים הצרפתים.
קיימת דעה רווחת הגורסת כי קיים דיסוננס בין האסתטיקה החזותית המרהיבה שבה מסוגל הקולנוע להציג את בלהות שדה הקרב לבין רצונו להעביר מסרים אנטי מלחמתיים. יש משהו בטענה הזו במיוחד אם מתייחסים לסרט כמו "1917" של סם מנדס, שהתהדר בהישג טכני מדהים של צילום בשוט ארוך וירטואוזי שבפעמים רבות מדי ממש הכתיב את העלילה. אלא שב"במערב אין כל חדש", בדומה ל"להציל את טוראי ריאן" של ספילברג או "הסרבן" של מל גיבסון, הצילום ה"מרהיב" משרת דווקא את הרצון להעביר לצופה כל פרט מזעזע מזוועות שדה הקרב. דימויים של גופות חיילים מנוקבים, נקרעים ונשרפים כמו גם היומיום חסר התקווה בתוך שלוליות הבוץ האינסופי לא היו יכולים להיות באמת מטלטלים וקשים לצפייה לולא היו מצולמים באופן כה חד וריאליסטי. ברגר בהחלט משיג את היעד ביצירת כמה רגעים שיישארו איתכם זמן רב, לרבות סצנת הסיום האנטי־קליימטית שהיא לא פחות ממפעימה.
כאן המקום לתיאום ציפיות – למרות עוצמותיו, סרטו של ברגר הרבה פחות מתגמל דרמטית מאלו של ספילברג וגיבסון. ראשית, אנו כמעט לא מקבלים מידע על הדמויות – על הרקע שלהן ומה מניע אותן ומלבד פאול וחברו קאט גם לא מכירים אותם מספיק כדי להפוך את קורותיהם לבעלי משמעות רגשית. שנית, ברגר כולל לא מעט סצנות הפוגה שמציגות את השגרה השוחקת והתנאים הקשים גם מחוץ לשוחות. אלו בהחלט מוסיפות רובד נוסף לסיפור ולמסריו, אך הן גם עוצרות כמעט לגמרי את הקצב והסחף העלילתי ובמהלכן תמצאו את עצמכם בעיקר מצפים כבר לסצנת הקרב הבאה.
אבל הסרט מביא גם משהו ייחודי מאוד לחוויה – הצד הגרמני. יכולתם של הקוראים והצופים להזדהות עם מי שלכל דבר ועניין הוא האויב אינה דבר של מה בכך, והיא עדות לאופיה האנטי־הירואי והאנטי־מלחמתי המובהק של היצירה שמאפשרת לצופים לראות בדמויות קודם כול בני אדם.
העובדה שכעת מדובר גם בעיבוד גרמני דובר גרמנית, מעצימה את החוויה שיש בה ממד בולט של בושה והכאה על חטא. על כן, בולטת בחמיצותה דווקא התוספת העלילתית של המשא ומתן הדיפלומטי. זו, מציגה באופן מובהק את הפוליטיקאי הגרמני כצד ההומני המבקש למנוע מוות נוסף ואת הצרפתים כנוקשים וחסרי לב, וקשה שלא לראות בכך ניסיון מפתיע ומיותר למרק במשהו את המצפון הגרמני.
בסיכומו של דבר, "במערב אין כל חדש" אומנם חסר את מידת הרגש והדרמה הנחוצים כדי להיחרת בזיכרון הקולקטיבי לצד סרטי המלחמה הגדולים, אך אין ספק שמדובר בהפקה מרהיבה שמצליחה להיות נאמנה לערכי היצירה המקורית הכה חשובים ולהציע חוויה קולנועית עשירה ולעיתים מטלטלת של ממש.
במערב אין כל חדש גרמניה 2022, בימוי: אדוארד ברגר 147 דק',
