בעונת 2015/2016 חזרה מכבי ראשון־לציון להיות גורם מוביל בכדורסל הישראלי. היא בנתה סגל נהדר של ישראלים וזרים בראשות דריל מונרו, אחד השחקנים הטובים ששיחקו אצלנו אי פעם, העפילה לרבע גמר היורוקאפ האירופי והציגה יכולת גבוהה גם בליגה המקומית. כל זה לא מנע מיצחק פרי, יושב ראש הקבוצה דאז, לפטר את המאמן שרון דרוקר בעקבות סדרה של כמה הפסדים סמוך לסיום העונה הרגילה. אריק שיבק, שהחליף את דרוקר, הוביל את הקבוצה זמן קצר לאחר מכן לאליפות היסטורית ראשונה למועדון. "הפיטורים היו כאב קשה מנשוא, וברגע אחד פרי לקח ממני תהליך מדהים של כמעט שנתיים שעברתי עם הקבוצה. היום לא זוכרים את זה, אבל עונה לפני כשהגעתי, הקבוצה כמעט ירדה ליגה. בניתי אז בתקציב נמוך סגל שהגיע לפיינל פור ובעונה השנייה זכה באליפות", אומר דרוקר, "היום כבר כולם יודעים מי זה פרי וטוב שהוא כבר לא בענף כי אין לו מקום שם. בעונה שעברה גיא גודס עבר בדיוק את מה שאני עברתי, עם ראיונות של פרי נגד הקבוצה בימים פחות טובים שלה. עקרב תמיד יעקוץ, וזה מה שהוא עשה גם לי".
הסיפור הזה הוא דוגמה מצוינת לקריירת האימון רבת התהפוכות של דרוקר, אחד המאמנים הפעילים והמעוטרים ביותר בישראל. דרוקר מאמן קבוצות ונבחרות שונות יותר מ־20 שנה. הוא זכה בשני גביעי אירופה, באליפות וגביע בבלגיה, אימון בשש מדינות באירופה ושימש כעוזרו של פיני גרשון במכבי תל־אביב. מצד שני, הוא חווה גם תקופות קשות יותר, כמו בעונה החולפת, כשישב שנה שלמה בבית בלי קבוצה בליגת העל. "זה משהו שכבר קרה לי בעבר אחרי העזיבה של ראשון וזה חלק בלתי נפרד מחייו של מאמן, כולל הגדולים ביותר כמו אוברדוביץ' (מאמן סרבי מצליח, ד"מ). יש שנים במקצוע הזה שפשוט לא עובדים. בשנה הזו ניסיתי להשתפר, העברתי השתלמויות, הלכתי להשתלמויות בעצמי ועשיתי דברים אחרים, וזה הפך אותי לרעב יותר לעשייה".
"אם היית שואל אותי בתחילת הדרך אם אני מאמין שאשיג את הדברים שהשגתי עד היום, לא בטוח שהייתי מאמין, אבל מצד שני כואב לי לראות שחקנים מהדור שלי ביורוליג ואני לא"
הפגרה הכפויה הובילה למהלך מפתיע באוקטובר בשנה שעברה, אז מונה למאמן נבחרת הנשים של ישראל. "משה ויינקרנץ, אחראי אגף הנשים באיגוד, ישב איתי והציע לי אתגר ברור – להוביל את נבחרת הנשים באליפות אירופה שתתקיים בישראל ביולי הבא, טורניר שהעפלנו אליו אוטומטית בשל העובדה שישראל היא המארחת", מסביר דרוקר, "בהתחלה זה נשמע לי מוזר כי לא הבנתי את הקשר, אבל אז חשבתי והבנתי שזה אתגר מעניין שאשמח לקחת על עצמי. בשלב הראשון במשך חודש נפגשתי לראיונות עומק עם כל השחקניות המובילות וראשי הענף, כשבמקביל ראיתי בפעם הראשונה משחקי יורוליג לנשים ומצאתי שם דברים מאוד מעניינים, שאת חלקם אני לוקח היום גם לאימון גברים".
ישראל, שתארח את האליפות יחד עם סלובניה, שם גם יתקיימו שלבי ההכרעה, תופיע במעמד המכובד בפעם השביעית בהיסטוריה. "נבחרת ישראל לא שייכת כרגע לדרג העליון וברגע שנכנסתי לתפקיד המטרה הייתה לבנות סגל איכותי ולהכין את הנבחרת כמה שיותר מוקדם. אנחנו אומנם לא משתתפים הפעם בשלב המוקדמות, אבל מנצלים את הפגרות למשחקי אימון וצבירת ניסיון בינלאומי עבור השחקניות. בנוסף הצלחנו לאזרח שחקנית נהדרת בשם ג'יני סימס, בזכות שרת הפנים איילת שקד, שהבינה את המשמעות והחשיבות של ישראל להציג הופעה טובה. יש לנו היום ישראליות טובות בקולג'ים בארצות הברית וכולן יגיעו לכאן לקראת האליפות, שם אנחנו צפויים לשחק מול אריות הכדורסל האירופי, בתקווה שיחד נציג הופעה מכובדת".
עד כמה שונה אימון נשים מגברים?
"בפן האישי ובדרך שאני מתייחס לשחקניות האימון הוא אותו דבר. אני לומד ומבין אותן ועובד מהלב, וגם כשאני כועס זה מתוך דאגה, כמו של אבא לילדים שלו. המשחק עצמו פחות אתלטי אבל יותר ממושמע וטקטי. שמחתי לגלות הרבה רצון של הבנות להצליח, הן עובדות קשה וצמאות לחשיפה ולקהל שיבוא ויעטוף אותן. אנחנו מקווים שהאליפות תעזור למינוף של כדורסל הנשים, כמו שבג'ודו ההצלחה הביאה הרבה ילדות חדשות לענף. אני מקווה שזה יהיה גם אצלנו ובתקווה להמשיך לגדל כאן עוד כישרונות כמו ענת דרייגור, לירון כהן, לימור מזרחי ואחרות, שהפכו לאגדה אצלנו".
בתחילת העונה חזר דרוקר גם לליגת העל של הגברים לאחר שמונה למאמנה של הפועל חיפה, קבוצה עם עבר מרשים בליגה הבכירה, שעברה משברים רבים, נולדה מחדש כקבוצת אוהדים וחזרה בעונה שעברה לליגת העל לאחר עשרים שנה. "הפרויקט בחיפה הוא נהדר. הגה ומוביל אותו יובל רוסמן. הוא התחיל אותו עוד כשהקבוצה עוד הייתה בליגה ב'. העובדה שהצטרפנו השנה למפעל אירופי, ליורופקאפ, היא סגירת מעגל והגשמת חלום עבורנו. סביב המועדון יש עוד קבוצה נהדרת של אנשים שמנהלים את העסק, יש לנו אולם מצוין, חדר הלבשה שאני יכול לקרוא לו בשקט מפואר והמטרה היא להמשיך ולתקוע יתד בליגה", מספר דרוקר, "לאחר החתימה עברתי לחיפה, שהיא עיר נהדרת, כי חשוב לי להיות חלק מהקהילה של המקום שאני מאמן בו. הכניסה לאירופה הפכה את לוח הזמנים שלנו לאינטנסיבי מאוד, עם שניים־שלושה משחקים בשבוע והרבה נסיעות, משהו שהמועדון הזה עדיין לא עבר עד היום ועכשיו כולם לומדים להתמודד איתו. אנחנו עסוקים מאוד אבל זה כיף".
איך ההרגשה לחזור לכזו אינטנסיביות?
"תמיד אהבתי לאמן ולהיות שותף לדרך של מועדון ולחיים ולקריירה של השחקנים, אבל זה משולב גם עם הרבה קושי ולחץ. אני אוהב לעבוד עם שחקנים וממשיך ללמוד, להתחדש ולהתקדם בכל שנה מבחינה מקצועית. רכשתי הרבה חברים לאורך השנים ואני בקשר טוב עם הרבה שחקנים שעבדתי איתם, ואחרי הכסף והקריירה, כשאתה פוגש שחקן שעבדת איתו ואתם מתחבקים ומתעדכנים על החיים והמשפחה, זה תמיד מחמם את הלב כי הייתי איזשהו נדבך בקריירה שלו".
שרון דרוקר, בן 55 ואב לשלושה, גדל בפתח־תקווה, הפך לאחד הכדורסלנים הטובים אי פעם במכבי פתח־תקווה, ולליגת העל הגיע לראשונה בשנת 90/91, ובה שיחק כמה עונות עד שבגיל 28 נאלץ לפרוש בשל בעיות ברכיים. "עולם הכדורסל היום והתנאים שהשחקנים מקבלים הוא שונה לחלוטין מהתקופה שבה שיחקתי, מבחינת המערכת שעוטפת אותם וההתקדמות האדירה של רפואת הספורט. אני מאמין שאם הייתי משחק היום, הקריירה שלי כשחקן הייתה נראית שונה לחלוטין", קובע דרוקר, "כשאני שיחקתי היינו מגיעים למגרש, מתלבשים ועולים לשחק. היום לשחקנים בחיפה יש תזונאי, מאמני כושר, מסז'יסטים, פיזיותרפיסטים ועושים הכול כדי להעניק להם טיפול אופטימלי. מצד שני, העומס על השחקן היום אדיר, המשחקים מהירים יותר, הם מסיימים ערב מותשים וצריכים לעבור תהליך התאוששות מבוקר".
"בכדורסל היום לכל מועדון יש בעלים וחברי הנהלה עם רצונות משלהם, יש חוזים קיימים של שחקנים, שלפעמים אתה פחות רוצה אבל צריך למצוא את הדרך למצות מהם את הכי טוב שאפשר"
הוא אחיו הבכור של העיתונאי והפרשן רביב דרוקר, אחד מאנשי התקשורת הבולטים בישראל. "אני חושב שרביב הוא פרח בר, אדם אמיץ וכן שלא מפחד לגעת בנושאים רגישים ואני מעריץ אותו על זה", מחמיא דרוקר, "באופן טבעי, העובדה שהוא מושך אש, יחד עם העובדה שאנחנו דומים באופי, משפיעה גם עליי לפעמים. זה הגיע למצב שלא קיבלתי תפקיד באחת מקבוצות בליגת העל, כי יושב הראש של הקבוצה הוא ביביסט שלא רצה לראות את אח שלי במשחקים. במדינה קשה, חסרת סבלנות עם הרבה אלימות, שחצי ממנה בוחרת ביבי, ברור שרביב יעורר גם אמפטיה ותשואות וגם אנטגוניזם, אבל אנחנו עדיין מקווים לעתיד טוב למדינה".
דרוקר החל את קריירת האימון שלו ב־1995, כעוזר המאמן של אריק שיבק במכבי רעננה, אותו שיבק שהחליף אותו במהלך מעורר מחלוקת שנים מאוחר יותר בראשון־לציון. "את מה שהיה לי להגיד לשיבק אמרתי לו בארבע עיניים, והיום אנחנו ביחסים טובים", משתף דרוקר, "מקצוע האימון הוא עסק לא פשוט, יש תחרות גדולה ותמיד יש מאמנים בחוץ וזה חלק מהמשחק. לשמחתי הטרנד של מאמנים זרים שהציפו את הליגה שלנו נרגע קצת בזכות שר הספורט חילי טרופר, שהוא בנאדם מדהים, ואיגוד הכדורסל שקבעו קריטריונים לאימון בישראל ועזרו לנו. אם מאמן מנוסה עם קבלות שכולנו יכולים ללמוד ממנו מגיע לארץ אז כמובן שהוא מתקבל בשמחה, אבל הם הבינו שלא יכול להיות מצב שכל זב חוטם שלא עשה כלום בקריירה יכול להגיע לארץ מכל מקום ולקחת עבודה ממאמן מקומי, שעבד קשה וזו הארץ שלו. גם אני בעבר קיבלתי הצעה לאמן את וילרבאן הצרפתית וזה נפל כי לא עמדתי בדרישות שלהם".
ב־1999 מונה דרוקר לראשונה כמאמן ראשי במכבי רעננה שאותה הוביל בעונה הראשונה לגמר הפלייאוף, שם נוצחה בידי מכבי תל־אביב. הוא עבר לגליל עליון ומשם להפועל ירושלים, שאותה הוביל ב־2004 לזכייה היסטורית בגביע היול"ב. משם עבר לכמה שנים באירופה, זכה עם אורל גרייט הרוסית בגביע היורוקאפ צ'לנג', עבר לתקופה קצרה לריטאס וילנה הליטאית ומשם שנתיים לאוסטנדה הבלגית, אותה הוביל לזכייה באליפות ובגביע. ב־2008 חזר לארץ ומונה לעוזרו של פיני גרשון במכבי תל־אביב. "כשחתמתי במכבי המטרה המוצהרת הייתה שאני אהפוך למאמן הבא אחריו, אבל כמו שצביקה שרף אמר לי פעם, לא משנה מה אומרים לך ומה אתה חושב שיקרה, בענף הזה אתה אף פעם לא באמת יודע לאן הקריירה שלך מובילה".
ואמנם למרות שבעונה הראשונה זכו הצהובים באליפות, בעונה השנייה הקבוצה לא הצליחה באירופה, הפסידה את תואר האליפות בארץ ובין גרשון לדרוקר נוצר סכסוך מתוקשר וארוך ימים שגם הוביל לסיום העבודה של השניים במכבי.
מה דעתך על מה שקורה היום במכבי תל־אביב?
"מכבי זה מועדון גדול באירופה והכי גדול בישראל אבל אני חושב שהדרך שלהם בשבע־שמונה השנים האחרונות לא נושאת פרי, וכל עוד ניקולה וויצ'יץ' נמצא שם ומצהיר קבל עם ועדה, כולל בשיחות איתי כשהייתי חלק מהמערכת, שהוא לא מאמין בשחקן הישראלי ולא רוצה אותו בקבוצה, אז לדעתי זו בעיה. כרגע ראשי המועדון מאמינים בזה, זה הכסף שלהם ואם הם רוצים להוציא כל שנה 100 מיליון זו הבעיה שלהם. הם יכולים לספר סיפורים עד מחר אבל מי שמבין בעולם הזה מבין שזה שטויות ואני מקווה שהכניסה של דיוויד בלאט ועודד קטש, כאנשים מחליטים, תביא רוח שונה למועדון".
איך אתה היית בונה את הקבוצה?
"אני מאמין שצריכים להיות שם שישה ישראלים בכירים, לצד שישה זרים, זו הייתה התוכנית שלי כשהייתי שם וגם רבתי על זה לא מעט עם ניקולה באותם ימים. יש לנו היום שחקנים מצוינים כמו ים מדר, תמיר בלאט, יובל זוסמן, תומר גינת ואחרים שיכולים להיות חלק ממכבי, מה שהיה מכניס רוח חדשה, שונה וכיפית בקבוצה אבל כרגע זה לא החזון המקצועי שם".
חוסר ההצלחה במכבי והסכסוך עם גרשון פגע בקריירה של דרוקר, שלראשונה לא הייתה במגמת עלייה. הוא חזר לכמה שנים באירופה, שב לארץ לקדנציה פחות מוצלחת בירושלים והצליח כאמור לנשום שוב אוויר פסגות עם ראשון לציון, עד שנשלח שוב הביתה. ב־2017 מונה למאמן בהפועל אילת, ובעונה השנייה הצליח להוביל אותה לעונה נהדרת ולפיינל פור, למרות בעיות לא פשוטות במועדון. "השנה השנייה באילת הייתה מאוד מאתגרת", נזכר דרוקר, "מוטי אמסלם, שהביא אותי, נפטר לצערי ממחלה קשה והיו המון בעיות כלכליות, אבל גיבשנו שם סגל ישראלי מדהים, יחד עם זרים נהדרים שהפכו לחבורה נדירה ואינטליגנטית, שנלחמה כל רגע על המגרש. כל הדברים שאני אוהב בקבוצה פשוט התחברו יחד, ועד היום אנחנו בקשר וזוכרים כמה כיף היה לנו יחד". ההצלחה באילת הובילה את דרוקר שוב לקבוצה גדולה, לאחר שחתם בהפועל חולון, אבל שם המשיכה רכבת ההרים של הקריירה שלו ואחרי חצי שנה הוא שוב פוטר.
"עד היום כל אתגר שקיבלתי עמדתי בו, אם לאנשים שהביאו אותי יש סבלנות", קובע דרוקר, "בחולון לצערי הדברים הלכו הפוך מהרגע הראשון. הגעתי לשם בטיימינג לא טוב, אחרי מאמן שהיה שם שנים (דן שמיר, ד"מ) ששונה מאוד ממני ועם בעלי הקבוצה שלא ידע אם הוא נשאר או לא. עשיתי טעויות בבניית הקבוצה ועם כמה מהזרים, ניסיתי לתקן תוך כדי תנועה ולצערי זה לא הסתדר".
מה דעתך על הטענה שאתה מצליח רק כשאתה מקבל שליטה מקצועית מלאה?
"זה דבר שהוא כמעט לא אפשרי, כי בכדורסל היום לכל מועדון יש בעלים וחברי הנהלה עם רצונות משלהם, יש חוזים קיימים של שחקנים, שלפעמים אתה פחות רוצה אבל צריך למצוא את הדרך למצות מהם את הכי טוב שאפשר. אין הרבה מאמנים כמו אוברדוביץ', שמגיע וקובע בדיוק איך הסגל ייראה וגם זה לא מצליח לפעמים, כמו בשנה שעברה בפרטיזן־בלגרד. ברגע שאתה במערכת כמה שנים וכבר מכירים ומעריכים אותך, אז ברור שהדברים עובדים חלק יותר. תראה את דני פרנקו העונה, שאחרי שנתיים קשות בהפועל תל־אביב, מוביל אותם לעונה נהדרת. הבעיה שאצלנו ברוב המקרים אין סבלנות ואין דרך וכולם רוצים תוצאות מהירות כאן ועכשיו".
אתה מרוצה מהמקום שאתה נמצא בו בקריירה?
"אם היית שואל אותי בתחילת הדרך אם אני מאמין שאשיג את הדברים שהשגתי עד היום, לא בטוח שהייתי מאמין, אבל מצד שני כואב לי לראות אנשים בדור שלי, ששיחקנו ואימנו זה מול זה, שהיום הם ביורוליג ואני לא. אני מאמין שאני מתאים לרמות האלה אבל אתה לא מקבל בחיים כל מה שאתה רוצה וצריך לחיות עם זה".
עד כמה קשה לחיות בחוסר יציבות כזו?
"זה לא קל, אבל כשאתה אוהב משהו אתה הולך אחרי הלב. אני תמיד אומר לשחקנים שלי שאנחנו עושים משהו שהוא כיף, גם אם לפעמים יש ירידות ותקופות פחות טובות. אני מאמין ומחנך גם את הילדים שלי, שעדיף בחיים לעשות מה שרוצים ולא משהו שאתה מכריח את עצמך לעשות".
מה דעתך על מצב הכדורסל הישראלי?
"אני חושב שיש שיפור ענק בכדורסל הישראלי. האיגוד, יחד עם גרשון שהכניס את הדרך והרוח שלו, עושים עבודה טובה מאוד. כל הנבחרות הצעירות היום בדרג א' ומציגות יכולת גבוהה, גדלים כאן שחקנים מצוינים ויש הרבה עניין סביב הענף. כמובן שיש גם הרבה מאוד דברים לשפר ולא פתרנו עדיין את הקושי במעבר מהגילאים הצעירים לבוגרים, אבל הכדורסל שלנו בהחלט בדרך למעלה ויש התקדמות גדולה".
מה דעתך על ההופעה של הנבחרת באליפות אירופה?
"ההרגשה מהצד הייתה שיש בנבחרת אווירה לא טובה, כי גם אחרי ניצחונות גדולים על פינלנד והולנד, הייתה ביקורת ונראה שהשחקנים לא שמחים. חששתי שהפסד ידרדר עוד יותר את המצב, וזה באמת מה שקרה. ועדיין, גיא גודס המאמן הוא חבר שלי ואני מחזיק ממנו, ואני חושב שזה לא הסוף של הדור הזה של השחקנים. יש לו עוד זמן לעשות דברים יפים ובסופו של דבר נעשה את קפיצת המדרגה".
בסולם האושר מאחת לחמש, איפה אתה?
"אני בארבע כי אין מושלם ותמיד רוצים עוד, בטח פולני כמוני. אני כבר לא ילד, בחרתי את המקום והדרך שאני רוצה ללכת בה והיום אני מאחל לעצמי את הדברים הטריוויאליים – בריאות, הצלחה ונחת. המטרה שלי עכשיו היא לשמח כמה שיותר אנשים בחיפה".
מיצחק פרי נמסר בתגובה: "שרון פוטר לאחר רצף ארוך של הפסדים והבנה של ההנהלה בחוסר יכולתו לשלוט בקבוצה. המאמן שהחליף אותו, אריק שיבק, ייצב את הקבוצה, הגיע איתה לפלייאוף ומשם ברצף של ניצחונות הדיח את מכבי חיפה ברבע הגמר, ניצחנו את מכבי תל־אביב בחצי הגמר, גברנו על הפועל ירושלים במגרשה הביתי מול 11,000 צופים, ולקחנו אליפות היסטורית. אלו העובדות, כל אחד יכול לראותן בעיניים שלו".
