תכולת הספרייה עוד לפני שלקחנו משכנתא והתחלנו בשיפוץ הבית ידענו איך תיראה הספרייה הגדולה שחסְרה לנו בכל הדירות השכורות שלנו. הספרייה מורכבת מהספרים של נדב (בן הזוג, העיתונאי נדב איל) – בעיקר עיון, היסטוריה, פוליטיקה, כלכלה, ושלי – פרוזה, שירה ומעט עיון על החברה הישראלית ויהדות. מבחינתי איסוף ספרים הוא קצת מיותר, והייתי מסתפקת בכמה ספרים שאני אוהבת במיוחד. אני כמעט לא קוראת ספר פרוזה פעמיים, ומעדיפה לשאול מהספרייה או מחברים.
מדף קרוב ללב המדף הכי חשוב לי הוא של ספרי השירה, וחלק גדול ממנו נמצא רוב הזמן על השידה לצד המיטה. זהות המשורר משתנה לפי מצב הרוח והשבוע שעובר עלי. יש את הקלאסיים שאיתי כבר שנים ארוכות – עמיחי, גולדברג, רחל, סומק, שימבורסקה, פסואה. ויש כאלה שגיליתי בשנים האחרונות – כמו אווה קילפי הנהדרת או אלי אליהו שבכלל לא הכרתי עד לפני כשנתיים. אבל המדף העליון, שעליו ״המרד״ של נדב בשמונה־תשע שפות, הכי משמח אותי. מצחיק שמונחים שם ספרים מתורגמים שאנחנו בכלל לא יכולים לקרוא, אבל משמחים בעצם הנוכחות שלהם.
שיטת מיון אוי ואבוי. אי־אז כשנכנסנו לבית מאוד נהניתי לחלק את הספרים בדקדקנות לפי פרוזה ישראלי, פרוזה מתורגם, שירה, עיון לפי נושאים וכו'. בכל פעם שעברתי ליד הספרייה הייתי גאה מאוד בסדר היפה הזה. מאז לא רק שהכול התבלגן, נוספו גם הרבה מדי ספרים, ובחלק מהמדפים יש שתי שורות – כלומר הספרים הכי טובים וחשובים לי בכלל לא גלויים, שזה ממש חילול הקודש. הבעיה היא שקשה למסור ספרים, כי זה מצריך משא ומתן קשוח מול נדב.
ספרי יעקב
אולגה טוקרצ׳וק / תרגום: מרים ברנשטיין / כרמל, 2020
ספר קריא ומהפנט על משיח השקר יעקב פרנק, אבל בעיקר על האנשים סביבו – המשפחה, המאמינים שהלכו אחריו בעיניים עיוורות, הרבנים המתנגדים, הממסד הנוצרי ומעגלים נוספים. השיחה שקיימתי עם הסופרת בפסטיבל הסופרים בירושלים הייתה מרתקת. בין השאר רציתי להבין מה הביא סופרת פולנייה וקתולית להקדיש שמונה שנים מחייה להיכרות עם כל פרט בחייו של פרנק, כולל מסע חוצה יבשות עם בן זוגה בעקבות מסעותיו.
הפרפר חוצה את הכביש
אווה קילפי / מפינית: רמי סערי / כרמל, 2007
מבחינתי, קילפי הפינית היא הבת דודה הנועזת של המשוררת הפולניה הנפלאה ויסלבה שימבורסקה, אבל יותר מחוספסת וסרקסטית. רגע סרנדיפיטי (מקריות ממוזלת): באמצע קניות נכנסתי לרגע לחנות לבדוק אם במקרה הספר נמצא. עברתי כבר אינספור חנויות ולא היה באף אחת. המוכרת פקחה בפליאה את עיניה והשיבה שהספר לרוב לא נמצא על המדף כי הוא לא מבוקש, אבל לפני כמה ימים הזמינה אותו עבור עצמה והיום בבוקר הוא בדיוק הגיע. היא התעקשה שאקח אותו והיא תזמין לעצמה עותק נוסף, ושתינו היינו בעננים מהמקריות מלאת המזל. 
בינת השכווי
אביגדור דגן / עם עובד, 1978
הספר הראשון שקראתי בחופשת הלידה הראשונה. שלפתי אותו מהספרייה רק כי הוא היה דק במיוחד, וכאימא טרייה ועייפה היה סיכוי שאצליח לקרוא אותו. לכאורה הוא לא התאים לתקופה של לידה וחיים חדשים, כי הוא מתאר את הקצה השני – ערוב ימיו של רופא הכפר ושיחותיו עם התרנגול שלו שמלווה אותו לביקורי הבית אצל החולים. למעשה הוא התאים מאוד כי הוא מתאר יפה את מעגל החיים – האהבות, החרטות, הגעגועים וההתחדשות של האדם, והוא שיר הלל אופטימי לחיים.
סידור כלל ישראל
יואל רפל ויוחנן פריד / ידיעות ספרים, 1991
קיבלתי אותו בבת־המצווה שלי מבית הכנסת המסורתי־משפחתי בירושלים שבו עליתי לתורה, בשבת פרשת וארא, והוא מזכיר לי תקופת ילדות יפה שבה הייתי חלק מקהילה. אני עדיין זוכרת בעל פה את המשפטים הראשונים של ההפטרה. הגדולה שלנו תהיה עוד מעט בת 12 ולא מתעניינת בעלייה לתורה. זה חלק מלחיות חיים חילוניים־מסורתיים, לדעת שממד הבחירה האישית הוא דומיננטי בחיים שלך ושל ילדיך, ובכל זאת קצת חבל לי. מצד שני הקטנה בת הארבע מאוד התלהבה מהטופי שהשליכה בבר־מצוות, אז טפו טפו בזכות הטופי אולי היא תרצה לעלות.
