"הכי חשוב לשדר לתיירים שהכל בשליטה, הם לא רואים את מה שמאחורי הקלעים"

מה אתה עושה?

אני מדריך טיולי שיט ב"קרוז־תור", טיולים יבשתיים וגם בספינות נהר ואוניות קרוז. למדריך טיולים יש שני כובעים עיקריים: אני צריך לדאוג לכל הצרכים של המטיילים כדי שיצאו בראש שקט, ולכל התוכן. אני צריך לדאוג ללוגיסטיקה, אבל האנשים שיוצאים לטיול כזה גם מצפים שאדע הכול: ההיסטוריה וההווה של המקומות, הגיאוגרפיה, הגיאולוגיה. צריך ללמוד כמה שיותר כדי לתת להם את החוויה הכי טובה שהם יכולים לקבל – ובעברית. אני תלוי בהרבה גורמים חיצוניים ובאתרים שעשויים להיסגר. באחד הקרוזים האחרונים בחברה נסענו לאיים הבריטיים, ובאמצע השיט המלכה מתה, אנגליה נכנסה לתקופה של ימי אבל, ודברים נסגרו. אלו דברים שצריך לפתור על המקום.

מה ההבדל בין קרוז לשיט נהרות?

הדמיון היחיד הוא שבשניהם שטים. אוניות קרוז הן אוניות ענקיות עם כמה אלפי נוסעים שלא מכירים זה את זה, ממקומות שונים בעולם ודרך חברות שונות. יש שם אינספור חדרי אוכל, תיאטראות, מסעדות, בריכות והרבה מאוד קומות. זאת עיר נופש צפה שיכולה לעגון רק במקומות מסוימים, ולוגיסטיקת השיט מורכבת. בשיט נהרות, בספינה בת שתיים־שלוש קומות, שטים מאה־מאתיים אורחים וכחמישים אנשי צוות. זה אינטימי יותר. בתוך יום כולם כבר מכירים אלה את אלה ואת הצוות, וההרגשה משפחתית יותר. בגלל הגודל של ספינת הנהר היא יכולה לעצור בהרבה יותר מקומות.

איך התחלת לעבוד בתחום?

אני חנון בהוויה שלי ואוהב ללמוד, ותמיד אהבתי לטייל. אם הייתה לי אפשרות לנסוע לאנשהו – קפצתי עליה. לפני כמה שנים חשבתי: "למה לא לעשות מהאהבה הזאת מקצוע?". אז עברתי קורס, ומצאתי חברה שתעסיק אותי. יש קורסים שמציעים סטאז' מטעם החברות ואחרי הסטאז' אפשר להתמקצע ביעדים שונים בעולם.

מה אנשים לא יודעים על המקצוע?

העבודה לא מתחילה ונגמרת עם הנוסעים. יש טיול הכנה, שהוא טיול מקיף יותר. בכל מקום צריך ללמוד על האנשים, על התרבות ועל ההיסטוריה. לפני טיול אני שולח רשימת ציוד, ובודק אינספור פעמים את מזג האוויר, את נוהלי הקורונה ואת הרגישויות של האנשים. אני מתקשר עם החברה, שנמצאת בקשר עם כל נותני השירותים המקומיים במהלך הטיול. אני אבא ואמא של המטיילים. הכי חשוב לשדר לתיירים שהכול בשליטה, הם לא רואים את מה שמאחורי הקלעים.

ספר סיפור מהעבודה.

הייתי באיי אורקני מצפון לסקוטלנד, ואשתי הודיעה לי שהאוטו לא במקום שחניתי בו בארץ. קיבלתי את ההודעה כשאני באמצע מעגל אבנים מתקופת האבן המאוחרת, מדבר על תרבויות קדומות. נפל לי הלב אבל לא הראיתי לקבוצה. אם האוטו נגנב, נתעסק בזה בעוד כמה דקות. סיימנו את הסיור כרגיל, ובהודעות ובשיחות טלפון הפעלתי את אחי שהיה באזור. גילינו שחניתי במקום אסור והאוטו נגרר, ואחי הלך לשחרר את האוטו. בעבודה הזו לומדים לתפעל כל מצב.