בלי כיסוי: נבל, אישה ומאבטח גיבור נשזרים לתוך סיפור אחד

שירלי, ליאור, ליבי התינוקת ובילי הכלב הם עוד משפחה אומללה בדרכה שלה. הם גרים בדירה תל־אביבית קטנה השייכת לאמו הבלתי נסבלת של ליאור, והזוגיות היפה שהשניים חלמו עליה הולכת ומתפוגגת. שירלי לא מצליחה, לדעתה, להיות אמא טובה דיה. ליבי כל הזמן בוכה, לא מתפתחת מספיק מהר, היא לא מצליחה להיניק אותה כראוי ושתיהן לא ישנות מספיק. ליאור, לעומת זאת, שקוע בסטארטאפ שלו, מגיע בשעות מאוחרות מאוד הביתה אם בכלל, ובזמן שהוא עם בת זוגו הוא בעיקר עסוק בלהעיר לה הערות על כל דבר כמעט, מהטיפול הלקוי שלה לדבריו בתינוקת, דרך חוסר היחס המספק שלה לכלב – שהוא הביא מתקופת רווקותו וקרוי על שמו של ביל גייטס – ועד להזנחתה הגופנית שלה עצמה. כל נבל צריך גיבור, ולכן ככל שליאור נעשה רעיל יותר כלפי שירלי, היא הולכת ומהדקת קשרים עם מאבטח בבר מקומי: ר'. זה לא קיצור של שם פרטי כלשהו – כלומר, זה כן, אבל לאורך כל עמודי הספר כמעט קוראים לו ר'. הוא רווק עצוב וטוב לב, שנושא על גבו סיפור חיים לא פשוט.

ציר העלילה השני מתקיים במקביל לסיפור המשפחתי. שירלי נמצאת בחופשת לידה מעבודתה כמנהלת קשרי לקוחות בחברת אשראי. היא מגלה שנעקצה בידי אחת הלקוחות של החברה, שהצליחה להתקרב אליה ולשכנע אותה להשקיע את כל חסכונותיהם המשותפים שלה ושל ליאור. ר' מתגייס לעזרתה, ויחד עם חברתה ההוללת תמי טסים השלושה לברלין כדי לנסות להשיב את הכסף האבוד.

ליאת לב־רן יצרה כאן הרכב קאמרי של דמויות אמינות ומעוררות עניין. בראש ובראשונה הגיבורה שירלי, שייסורי האמהוּת שלה חודרים אל הלב ויעוררו אהדה בקרב כל מי שהייתה ערה לילה שלם בגלל בכי בלתי פוסק של ילד או ילדה (וגם בקרב גברים שהיו ערים בנסיבות דומות). חייה ההולכים וקורסים לנגד עיניה, הציפיות ההולכות ונמוגות מהבעל שעד לא מזמן היה אביר חלומותיה, הניסיון להיאחז בכל מה שאפשר כדי לסחוב עוד יום - כולם מתוארים באופן משכנע, והעמודים מידפדפים במהירות מפתיעה.

עלילת המתח העוסקת בכסף האבוד פחות משכנעת, ובעיקר פחות נוגעת ללב. הניסיון לפרוץ כספת בבנק אירופי באפס הכנה כמעט מתואר באופן רשלני, שאומנם מתכתב עם תוצאותיו הצפויות אבל עדיין היה יכול להיבנות באופן מעניין ומותח יותר. עם זאת, לב הסיפור הוא תיאור תאונת הדרכים המרהיבה של הזוגיות של שירלי וליאור. זאת, כאמור, מתוארת היטב, ביד בוטחת ועם הרבה כנות ואומץ.

צריך לומר גם כמה מילים על אורכו של הספר. "בלי כיסוי" נמשך 173 עמודים בלבד, בערך מחצית מעמודי ספר תקני בסוגה שבחרה לב־רן. האם זה טוב? האם זה רע? בכל הקשור למכירות, הישראלי הממוצע יחשוב פעמיים וארבע אם להוציא 94 שקלים (המחיר הנקוב על העטיפה) על ספר שאינו שוקל מחצית מהספר השכן על המדף. מצד שני, נתקלתי כבר בלא מעט ספרים בעובי ובמשקל כפולים ומשולשים ממנו שלא מכילים חצי מחוויית הקריאה שמעניק "בלי כיסוי".

לרוכשים הפתרונים.