תכולת הספרייה: הספרייה שלי מפוצלת לארבעה קירות בבית. אני מתכבד בה בספרות ארץ־ישראל – אבות הציונות, גורדון וברנר, ספרי "השומר", "ההגנה" והפלמ"ח, ספרי מלחמת העולם השנייה, השואה ומלחמת העצמאות, יומני בן־גוריון. ספרי הגות ופילוסופיה יהודית וכללית עוד מימיי הסטודנטיאליים. ספרי הפרשנות של הפרופ' יאיר זקוביץ ואביגדור שנאן על משנת אבות, איכה וספר יונה. התלמוד הבבלי של הרב שטיינזלץ. הביוגרפיות של אניטה שפירא על ברל וברנר. ספרי פרוזה של אפלפלד, עגנון, עוז, א"ב יהושע וגרוסמן. ספריו של ההיסטוריון והחוקר הפורה ד"ר מרדכי נאור, ולאחרונה ספרי אסף ענברי והפרספקטיבה המחודשת שלו על תנועת העבודה, שגם אני בא ממנה. כמה מספרי "עם עובד" שמרתי מספרייתה של סבתא חנה, בת הבילו"יים מגדרה וממייסדי מושב נהלל. ספרים אחרים רכשתי, ואחדים קיבלתי בהקדשות מחברים.
מדף קרוב ללב: המדף האהוב ביותר הוא זה של השירה העברית. מביאליק וטשרניחובסקי, דרך רחל ולאה גולדברג, אלתרמן ושלונסקי, זלדה, זך ועמיחי, והמשוררים החיים איתנו – יוסף עוזר, מריאנה נאומובסקי, סבינה מסג ומרים שפר. כל אחד ואחת מהם משמיע קול אחר לגמרי בשירה עכשווית, עמוקת שורש ורבדים. משירת העולם, המשוררות ויסלבה שימבורסקה ואווה קילפי הן האהובות עלי.
שיטת מיון: הספרים אצלי חיים ונושמים מבלי שאני יודע לפעמים. לא פעם אני שולף אחד מהם מהזיכרון וניגש אליו, בלי התראה מוקדמת, נזכר בו שהוא כאן איתי – ומתרענן. אני משתדל לארגן אותם לפי מקבצים ככתבי קודש, יהדות ומקורות, פילוסופיה ומלחמות, מחברים ושירה. לא תמיד מחזיר למקום. ואז הם נערמים לי על שולחן העבודה… עד לסדר חדש.
על ארבעה ספרים
האדם מחפש משמעות: מבוא ללוגותרפיה
ויקטור פרנקל / תרגום: חיים איזק / דביר / 2001
תורת הלוגותרפיה של פרנקל שינתה במידה רבה את כתיבתי ואת חיי הבוגרים בעשרים השנים האחרונות. כמו אל מורה נבוכים של הרמב"ם, שבתי אליו כעבור שלושים שנה והוא נעשה לי אבן שואבת. הוא גרם לי לאמץ את הכתיבה האישית, להבדיל מהכתיבה העיתונאית־תיעודית שבה התחלתי מילדות. כתיבה שהחלה לצאת לאור רק בעשור האחרון, אחרי פטירת הוריי.
שירים, 1948-1962
יהודה עמיחי / שוקן / 1972
עמיחי חי אצלי מאז ימי נעוריי, כאשר מצאתי את עצמי מתמגנט לפשטותו. הוא היה משורר ה"אני" ולא ה"אנחנו", חילוני הבקי במקורות היהודיים עוד מהיותו ילד דתי בברלין. ראיינתי אותו בגיל 17 ל"מעריב לנוער", אחרי שהתווכחתי עם המורה לספרות בתיכון ובאתי אליו מהעמק לירושלים לברר את דעתו. עמיחי הנפלא הסכים עם דעתי. פרסמתי את הסיפור "הג'ינג'י ויהודה עמיחי" בספרי "רוחות הכפר". כשאבי נפטר, לפני 17 שנים, לא הייתי מסוגל לדבר, למעט הקדיש, אבל בחרתי לקרוא על קברו את שירו של יהודה עמיחי "והיא תהילתך", בלי להוסיף דבר.
ניסיון – פסיכולוגיה ויהדות: מסע תיקון
יאיר כספי / כנרת־זמורה, דביר / 2013
ביום הכיפורים לפני שנים אחדות חשתי צורך להגיע בפעם היחידה בחיי לבית הכנסת הגדול בירושלים. החוויה הייתה לי לא נעימה – החזן סלסל בחגיגיות מוגזמת לטעמי – לעומת בית הכנסת הצנוע בנהלל וגם במודיעין, שאותם אהבתי בחגים. לקחתי איתי באקראי את ספרו של כספי וגיליתי שהוא שואב את השראתו הטיפולית מהמקורות היהודיים, אף שאינו דתי, וכך גם אני. שיטתו נוגעת במקומות הנסתרים של הנפש, והוכיחה עצמה כבעלת יכולת יוצאת דופן לרפא פצעים בנפש האדם. הרגשתי שהוא חולל בי שינוי מדהים כבר תוך כדי קריאתו.
התנ"ך
פעם נהגו לראיין אנשים ולשאול "מה היית לוקח איתך לאי בודד". ובכן, סליחה על הקלישאה – התנ"ך. במשך שלוש שנים כתבתי פרשנות משלי לפרשות השבוע, שטרם פורסמה. עבורי, התנ"ך האוניברסלי־יהודי הוא השתקפות החיים הפרטיים והציבוריים וכלל האנושות. חיבור של עבר, הווה ועתיד. ספר שלאף יהודי אין מונופול עליו.
