גיום מוסו הוא מהסופרים הצרפתים האהובים בעולם, וגם בישראל יש לו קהל קוראים נאמן יחסית. בצדק: ספריו מותאמים לקורא הישראלי הממוצע, שאוהב עלילת מתח לא כבדה מדי, לא ארוכה מדי, עם קצת רומנטיקה – מה יכול להיות רע.
ספרו "הרגע הנוכחי", שראה אור לא מזמן בעברית, יצא בצרפתית לפני יותר משבע שנים. קצת מוזר בהתחשב בכך שארבעה מספריו הבאים בתור הכרונולוגי ראו אור בעברית לפניו. אין לי מושג מה היו שיקולי ההוצאה בבחירה לפרסם את הספר הזה באיחור לא מאוד אלגנטי, אבל בסיום קריאת הספר אפשר אולי להבין את ההחלטה: זה אחד מספריו הטובים פחות.
העלילה מתמקדת בארתור קוסטלו, רופא צעיר שעובד בניו־יורק. בצעד תמוה ובלתי מוסבר, אביו מוריש לו מגדלור ישן באחד מהחופים הנידחים בניו־אינגלנד, שנמצא בחזקת המשפחה זה עשרות שנים.
לאב יש שתי תביעות בלבד באשר לירושה הלא מניבה: לא למכור את המגדלור לעולם למי שאינו שייך למשפחה, ולא להיכנס למרתף הנעול שבתחתיתו. אתם כבר יכולים להבין שארתור נכנס למרתף גם נכנס, ונקלע להרפתקה שרוקח מוסו תוך כדי שהוא נסחף למחוזות המד"ב. זה בסדר גמור, אבל גם את העניין הזה צריך לדעת לעשות.
מכאן והלאה העלילה נקראת כמו "אשתו של הנוסע בזמן" לעניים. קוסטלו הצעיר חווה יממה אחת בלבד בשנה, ולאחריה הוא מושלך לשנה הבאה, שגם בה הוא חי יממה אחת בלבד, וחוזר חלילה. מה יקרה בתום 24 השנים או 24 הימים שקללת המגדלור רובצת עליהם? נשאיר לכם לגלות, אם כי אל תצפו ליותר מדי. ב־239 העמודים של הרומן הקצר – מוסו מתמחה בעלילות שאין להן יותר מדי אורך נשימה – הרופא דנן אמור גם לנהל מערכת יחסים עם ליסה, שמתגלה כאהבת חייו זמן קצר לאחר שהוא פוגש אותה.
אלא שיש כאן יותר מדי דברים בלתי הגיוניים להסביר לקורא, וכך הזוגיות המשונה הזו מקבלת כנפיים לא הגיוניות בדמותם של שני ילדים שהשניים מביאים לעולם, והשלמה לא מתקבלת על הדעת ומהירה מדי של ליסה עם מה שקורה לארתור.
אולי מוסו צודק, והספרים ב־2022 צריכים להיות מהירים וזריזים. אבל אי אפשר להניח לקצרנות הזאת לבוא על חשבון אמינות העלילה, ויותר מכך, לפגוע בבניית דמויות סבירה ובהסבר הגיוני של הקשר בין הדמויות לעלילה. גם הניסיון לטוויסט אחרון בסוף, שלא נגלה אותו, מותיר את הקורא עם טעם של החמצה ולא ממש עובד.
יותר ויותר סופרים בינלאומיים מרשים לעצמם לחרוג מתחומי המתח־דרמה ולגלוש למחוזות העל־טבעי. כמי שחובב את הסוגה, זה משמח. "אשתו של הנוסע בזמן" היה דוגמה מצוינת להשקה אפשרית ומשובחת בין דרמה רומנטית לסיפור על־טבעי, ומתבקש שאחריו יבואו מי שינסו לחקות את ההצלחה. אלא שמוסו פשוט לא זקוק להשראה הזו. יש לו קהל אוהד שהולך איתו יד ביד לאורך 18 ספרים, ואין שום דבר רע בהמשך העשייה של מה שאתה עושה מצוין.
שאפו על הניסיון, מר מוסו, אבל אנחנו מעדיפים אותך במה שאתה יודע לעשות הכי טוב. וזה לא קורה ב"הרגע הנוכחי".
