במדור שעבר פתחנו בסקירת ההיסטוריה של היין בארצנו. בחנו את ההיסטוריה העתיקה של תעשיית היין בארץ ישראל ואת ההשפעות שהיו לשלטונות בארץ בכל תקופה. כעת נסביר איך בדיוק נראה הקיפאון בתעשיית היין בארץ במשך מאות שנים, ואיך נחלצנו ממנו בקושי.
אנצל את הפתיח כדי לתקן את שנכתב במדור הקודם, ולומר שלא הצלבנים היו אחראים להכחדת היין בארץ, אלא דווקא המוסלמים שמשלו כאן לאורך הדורות. כך או כך, התעשייה בארץ קפאה דווקא כשבאירופה החלה תקופה של התפתחות ממושכת ועקשנית. תעשיית היין האירופית התבססה ברובה על עבודתם של נזירים נוצרים, ששכללו את שיטות גידול הגפנים וייצור היין. המרכזים הגדולים של העבודה הזו היו בממלכות צרפת ואיטליה הקתוליות. ברחבי היבשת מיפו אז אזורים נרחבים המתאימים לגידול גפני יין, וכך הונח הבסיס לאפלסיונים (אזורי היין) כפי שאנו מכירים אותם היום.
בפרק הזמן הזה השתנו הפרקטיקות של ייצור היין, בין השאר במעבר מאריזת היינות בכדי חרס ואבן לשימוש בבקבוקי זכוכית, ובהתרחבות השימוש בחביות עץ לצורך יישון היינות ושימורם למסעות ממושכים. במקביל לכך צברה תנופה שיטה נוספת לשימור היין: הוספת אלכוהול מזוקק ליינות, שיצרה סוגי יינות חדשים, מחוזקים – פורט, מרסלה ומדיירה, למשל.
לפני כאלף שנים הוקם בצרפת היקב הוותיק ביותר בין אלו שפועלים בה עד היום, שאטו דה גוליין. אבל בארץ ישראל אין שום מוסד כזה. המקום קפא על שמריו. משפחות הייננים שהתקיימו פה ייצרו יין בבית או בחצר האחורית, והוא שימש לצרכים הדתיים של המשפחה או כתחליף למי השתייה, שלעיתים היו מזוהמים; לא התקיימו יקבים שעמדו בפני עצמם, ובוודאי לא התקיים פה ייצור בקנה מידה רחב.
מהו היקב הראשון בארץ ישראל בתקופה המודרנית? רבים ישיבו שזהו יקב כרמל מזרחי, שהוקם בשנת 1889 בידי הברון רוטשילד. אך קדם לו יקב אחר, שנתמך דווקא בידי סר משה מונטיפיורי. היהודי האמיד שביקש להיאבק בעוני ששרר בקרב יהודי ירושלים של אז, החליט לתמוך בחקלאות זיתים וענבים ולעודד גידולים ויוזמות בתחום. כבר בשנת 1848 נפתח בעידודו היקב של משפחת שור, שיוצרו בו בתחילה רק יינות לקידוש, מענבים פשוטים שנקנו בשוק. לאחר מכן פתחה המשפחה חנות ובר יין ברובע המוסלמי, והגישה גם ברנדי וערק מתוצרת היקב. יקבים נוספים הוקמו לפני כן או בסמוך לכך, אך יקב שור הוא היחיד ששרד מאז עד לימינו אנו.
יקב כרמל מזרחי בהחלט זכאי לתשואות על השלב הבא והמכריע בהתפתחות תעשיית היין בארץ. גידול הגפנים בימיהן הראשונים של מושבות השפלה הצליח, אך לא היה ביקוש לענבים שבצרו. המתיישבים פנו לברון רוטשילד שיסייע להם, והוא אכן עזר בהקמת יקב, ברכישת מכונות ובהקמת מפעל בקבוקים.
רוטשילד חלם שיינות הארץ ייחשבו לאיכותיים כמו היינות שמספק מחוז בורדו לעולם כולו, אך החקלאים המקומיים לא ממש חלקו איתו את חזונו. הם לא הבינו ביין יבש ולא היה להם צורך בו; הם העדיפו לייצר יינות מתוקים לקידוש ולהבדלה. מדי פעם היה היקב מייצר יין איכות שאף היה זוכה בפרס זה או אחר, אך לא נוצר רצף של איכות.
בעשרות השנים הבאות קמו כאן יקבים נוספים, ובהמשך גם מדינה. בשבוע הבא נראה את ההתפתחות של יקבי כרמל, נתקדם אל ימי הקמת המדינה ולתקופה שבאה לאחר מכן, ונבין מה בעצם הביא את תעשיית היין הישראלית למקום בו היא נמצאת היום.
ניסיתם המלצות קודמות ואהבתם? יש לכם יין שאנחנו חייבים לנסות? רוצים לזכות לשורת תהילה במדור הבא? דברו איתנו ואולי תופתעו: Alcohol.motzash@gmail.com
