נודה על האמת, הסיבה שאנחנו אוהבים ביצת שוקולד לא קשורה לשוקולד, אלא לכיף בגילוי ההפתעה שמסתתרת בקפסולת הפלסטיק שבתוכה. לפני כשלושה חודשים הרגשתי בדיוק את אותה התחושה, כאשר לאחר שלל ספוילרים, טיזרים ושיווק מסיבי, ההופעה הראשונה של ערוץ "האקווריום" – פרויקט הופעות חיות מבית מפעל הפיס – עלה לרשת והתגלה כביצת ההפתעה המוזיקלית של העת הנוכחית.
בכל שבוע, ביום חמישי, עולה לערוץ עוד הופעה; מאז השקתו הוא הספיק ללקט 13 הופעות. קילומטרז' ארוך בזמן קצר, שמצליח לייצר בכל פעם את אפקט ההפתעה בעזרת מגוון האמנים המשתתפים בפרויקט, ואופי ההופעות שלהם.
אל ההופעה הראשונה הגיעה נונו. למי שלא מכיר, נונו היא לפי חלק מהדעות כוכבת הפופ הכי חמה היום בשוק הישראלי. היה מעניין לראות איך אמנית ששיריה מבוססים על הרבה מאוד אלקטרוניקה (ושאפו לעיליי אשדות, הבן של יזהר, על ההפקות המעולות בשיריה) תעשה את ההתאמה להופעה שמבוססת על כלים חיים וקצת פחות מחשב וסינתיסייזרים. נונו צלחה היטב את המשוכה, ואין ספק שאפקט ההפתעה לגמרי עבד אצלה: היא הציגה את יכולותיה הווקאליות המשובחות ואת שיריה בצורה מרעננת ואינטימית יותר.
נונו פרצה לתודעה רק בשנה האחרונה, אבל באקווריום יודעים לתת כבוד גם לזמרים שרצים בתעשייה כבר שנים רבות ואחראים ליצירות מופת ולמוזיקה נהדרת. לצד נונו, האחיות כרקוקלי וטדי נגוסה – כוכבים עולים במוזיקה הישראלית – נכללו בפרויקט גם הופעות של ישי לוי, כנסיית השכל ועמיר בניון. כתוצאה מכך, ככל שמתקדם הזמן והופעות נוספות עולות לערוץ, נוצר גיוון מוזיקלי ושילוב בין ישן לחדש שרק מוסיף עניין וייחודיות.
להנאה מוסיף גם הקו המוזיקלי של ההופעות. לא ברור אם זה משהו שיוצרי הקונספט הכתיבו, אך כל הופעה שעלתה עד כה מציגה בתוכה מגוון כלים רחב ומיוחד. בהופעה של עמיר בניון לדוגמה, במקום גיטרה בס יש קונטרה בס ובמקום תופים כלי הקשה, ולצידם כינור ונאי (כלי נשיפה שמשתייך למוזיקה המזרחית הקלאסית). בניון עצמו פרט על בנג׳ו אנדלוסי. כל אלו יוצרים חוויה אינטימית ומוזיקה נפלאה.
גם בהופעה של ימן בלוז, כל אחד משלושת השירים המבוצעים הוגש בצבע אחר. למשל, "קולות תימן" מתארחים בשיר "לנר ולבשמים", והופכים את ההופעה לחצי חאפלה בתוך האולפן; ארד ייני ואסא קוק על חצוצרות ביחד עם רביד כחלני שתופס את הגימברי המרוקני יוצרים ביצוע ג׳אזי לאינסנייה; ובשיר האחרון ההרכב עצמו מופיע ללא תוספות ומביא ביצוע שנושק לעולמות של הרוק.
התחלנו בחוויית ההפתעה, אז אולי נעצור כאן, ונשלח אתכם להאזין בעצמכם ולגלות עוד כמה הופעות מעולות ששווה לשים עליהן עין ולהטות להן אוזן. אם תאהבו – צפו יחד איתנו להפתעות שיבואו בהמשך.
צליל מיתר
אם אנחנו עוסקים כבר בהופעות חיות, לא מזמן עלתה הופעה חדשה של Iogi (יוגב גלוסמן) במיזם ההופעות סוקולנט סשנס – Succulent Sessions, וזו הזדמנות טובה לדבר על האמן הישראלי המיוחד הזה.
שמעתם פעם מוזיקה והרגשתם שנוחתת עליכם מין שלווה בלתי מוסברת? אם לא, זה הזמן להקשיב לגלוסמן, גיטריסט מחונן שיוצר בעברית ובאנגלית, והמוזיקה שלו היא מוזיקת אינדי רכה וצלולה שנעה בין פשטות לטוויסטים מוזיקליים מורכבים בדמות קטעי נגינה עמוקים כמו We Used to Feel Alright, So Sad ואחרים.
אמנים ישראלים רבים מתקשים לצלוח את מחסום השפה, אבל גלוסמן מדלג ללא פגע מעל המשוכה, מה שמביא לכך שבאנגלית, נכון לעכשיו, הוא זוכה להצלחה גדולה יותר מבעברית. ובכל זאת, יתרון אחד שניכר בחומריו בעברית הוא הכנות הנובעת מהם. גם אצל גלוסמן, אפקט שפת האם מהדהד ויוצר חיבור נוגע בין טקסט לצליל. השלווה השמיימית שמאפיינת את יצירתו ניכרת היטב בשירים "צמח" ו"מאה מדרגות", ומתחברת באופן הדוק עם הטקסטים החשופים והיפים.
גלוסמן מגיע לקריירת הסולו שלו אחרי תקופה שהוא מנגן כגיטריסט עם אביתר בנאי ועם שי צברי, שותף במיזמים מעניינים של הלייבל המגוון Raw Tapes ועוד. עם העשייה הענפה שלו, נראה שאפשר לצפות ממנו לעוד הרבה דברים טובים בעתיד.
