הדירה: שלושה חדרי שינה עם נוף לאתר בנייה, בשכונת כפר־גנים, פתח־תקווה.
ההיכרות: במסגרת השירות הלאומי שלנו ב"עזרא" שיבצו אותנו יחד בדירה.
שכנים: משפחת אביצור המקסימה, שפותחת לנו את הדלת, המזווה והלב כשאנחנו נתקעות מחוץ לדירה. ואם כבר, מצטערות על משלוח המנות שהגיע באיחור.
השותפים הלא־רשמיים: טלי המלכה שמנהלת יחד איתנו את הסניפים, ליאור הרכזת, ויעל מסניף בני־ברק שהפכה את הספה בסלון למיטה, והכי חשוב, דביר, הטכנאי של עמינדב.
בישול: מתמחות במטבח האיטלקי עם פסטה־נקניקיות, פסטה־עגבניות, פסטה־שמנת, פסטה־בלי־כלום, ועוד. כשבא לנו לגוון, אנחנו מפרגנות לעצמנו אורז עם תירס (מנה שהדר לימדה אותנו להכין, למזלנו).
שבתות: ברוב השבתות אנחנו נשארות בדירה, מדי פעם זוכרות לחזור הביתה. כל אחת והלו"ז שלה, וכל אחת מתארחת אצל משפחות מהסניף שלה. הזמן המשותף של כולנו הוא בערבי שבת, אחרי שחוזרים מהמפגשים בסניפים.
הווי: אנחנו מכינות יחד ישב"צים לסניפים שלנו, מחכות ליום שבו הצוותים יבינו שהם שומעים את אותם תכנים. ארוחות צהריים משותפות כשכולן חוזרות מתִקני הבוקר בבתי הספר, וכמובן, הזמנות משותפות משיין.
שיר הדירה: שיר המופת "פתח תקווה אם המושבות, וואי וואי איזה כיכרות", ראו יוטיוב.
שיחות סלון: בגדול, אין לנו הרבה חיים מעבר לסניפים, רוב השיחות מתמקדות בדילמות חינוכיות, בצוותים ובתנועה.
דרושים: אוכל, טישו, מפתח לדירה, חומרי ניקוי, תקציב לסניפים, זמן לשנ"צ, ומיקרו, כי שני הרסה את שלנו כשלמדה לנקות.
מנהג מגונה: משאירות את כל החפצים בסלון במהלך השבוע עד שאחראית הניקיון בסופ"ש מחזירה אותם לחדרים, וחוזר חלילה.
וידויים חושפניים: אביגיל לא נסעה מעולם בתחב"צ הביתה וחזרה ממנו, תודות להורים שלה. הדר מחסלת לנו את המים במקלחת בנוהל, ושני למדה השנה לנקות לראשונה בחייה, ושילמנו מחירים בדרך.
