הדירה: שלושה חדרים ומקלחת בודדה בגבעת שאול, ירושלים.
היכרות: הכרנו כשבאנו לשירות לאומי בעדי ירושלים, בית לבעלי מוגבלות שכלית־התפתחותית, ברמת תפקוד נמוכה.
שכנים: אחת השכנות בבניין תופרת שמלות כלה ותמיד באה להראות לנו את השמלות שלה. אנחנו מצידנו משמרות את הקשר. ויש עוד שתי דירות שירות בבניין, שמשמשות כסופרמרקט־עזרה ראשונה־שקם אלקטריק, ואנחנו שואלות דברים כל הזמן.
ניקיון: בגדול רוב הזמן זה דיר, לא דירה.
שבתות: לפחות ארבע בנות "סוגרות" בכל שבת, ופעם בכמה שבועות יש שבתות מתנדבים ואז אנחנו אוכלות יחד בדירה, חצי שעה הליכה מעדי.
מסורות: יושבות על תה בלילה במרפסת ומרכלות על החיים, וכמובן דברי תורה.
השותפים שלא בחרנו: בגלל המיקום המעולה שלנו בירושלים, חברות כל הזמן מגיעות אלינו כדי להתנחל.
בעל הדירה: לא ידוע, אבל אנחנו מסבלטות מעמינדב.
על המסך: חתונמי ואהבה חדשה, זה הדיבור. ככה זה כשבל"חיות.
סוד הקסם: פעם נסענו לטיול בים למלח מטעם השירות, והחלטנו לאסוף מלא בוץ בשקית, ומאז ועד היום אנחנו עושות לעצמנו בכל ערב טיפולי יופי עם מסכת בוץ.
מקלחות: תהילה מוכתרת רשמית כמתקלחת בזמן הארוך ביותר בדירה. יש לנו מקלחת אחת ל־18 בנות שירות, וגם בה זורמים מי קרח. ברגע שמישהי מורידה את המים בשירותים או פותחת את הברז במטבח – אין זרם בדוש. הפתרון שמצאנו הוא שאנחנו מתקלחות כמה שיותר מהר כדי לא לקפוא מקור או להיתקע עם שמפו על השיער. זה די יעיל ביחס המקלחת־פר־מתקלחות שאנחנו חיות בו.
חפץ מיוחד: הספה המתפרקת בסלון. חשוב לחשב מסלול לפני שמתיישבים, אחרת עלולה להיתקע הרגל, או שהלכה היד או שהשיער נתקע בסקוטשים של הכריות. הספה נמצאת בדירה מאז שהוקם הבניין, כנראה.
רוצים להשתתף במדור? כתבו לנו:
