אין הרבה מקומות שפתוחים כבר למעלה מעשרים שנה ועדיין תור ארוך משתרך בכניסה אליהם בכל יום, בכל שעה. בית אוכל שפוקדים אותו מקומיים שיודעים בדיוק איך הם אוהבים את המנה שלהם וכאלו שהגיעו לכאן מארצות רחוקות אחרי ששמו של כדור הפלא חצה יבשות והגיע גם אליהם.
כמו "כסית", "קפה תמר" או "נחמה וחצי", גם "הקוסם", שאריאל רוזנטל מנהיג ביד רמה, הוא לא עוד פלאפלייה, הוא מוסד. ועוד כזה שמשרת למעלה מאלף איש ביום. בשנה האחרונה נרשמו בדברי ימיו שתי התפתחויות משמעותיות: אחרי שנים של פניות, בקשות והפצרות הסכים רוזנטל סוף־סוף לפתוח שלוחה ב"שרונה מרקט" וסימן את הדרך להתרחבות עתידית לרשת ארצית. והשנייה היא ההחלטה להכשיר את המקום ולקבל את השגחת צהר, ובכך להגשים את חלומם של לקוחות פוטנציאליים רבים.
למרות שממבט ראשון טור האנשים הבלתי נגמר נראה מאיים, מצבת העובדים המנוסה והוותיקה במיוחד מתקתקת אותו בזריזות מרשימה ואף מעט מלחיצה ("קדימה גיברת, נו מה לשים בפיתה"). אז שמתי את מה ששמים במקומות שמתיימרים להרכיב את המנה המושלמת, זאת אומרת – הכול: סלט, טחינה, חמוצים, בצל, רוטב שום (הברקה), חריף (האלפא טען שלא חריף דיו), כרוב לבן וירוקים קצוצים. בעצם כמעט הכול. העמבה נשארה בחוץ, כי אפילו לי יש גבולות שלא חוצים. כדורי הפלאפל היו ירוקי־עד מבפנים, פריכים מבחוץ ומטוגנים בשמן נקי ללא כל טעם לוואי.
דגמנו את ארבע המנות האפשריות: מלבד הפלאפל מוצעים כאן גם סביח, האח הקטן שאהדת הקהל הביאה אותו כבר למעמד סמי־לאומי, אף שאינו באמת מאיים על בכורתו של הפלאפל; שווארמה, שהומלצה על ידי העובדים; ושניצל בפיתה, שהיה החוליה החלשה מכולן. אומנם טעים, אבל לא בלט מעל לנהוג אצל המתחרים או טמן בחובו בשורה יוצאת דופן.
חוסכי הקלוריות יכולים לוותר על הפחמימה ולצרוך את המנות גם כשהן מפורקות ומוגשות על צלחת או על סלט, אבל האמת היא שאם אתם מגיעים לכאן במיוחד חבל לוותר על החוויה המקורית. כי כשהפיתה עשויה כהלכה – וכאן כמובן משכללים את כיס הבצק התפוח והאוורירי לדרגת אמנות – היא מצע שאין כמותו. כזה שיודע לעטוף ולהציב גבול אך גם להתמזג עם המנה, לספוח אליו טעמים ונוזלים ורטבים ומרקמים ולהשתנות בעצמו מהמפגש עם התוך. זה בולט בעיקר עם השווארמה העסיסית והשמנונית, שנהנית מתיבול דומיננטי שנשאר איתך הרבה אחרי שהתנקית באינסוף מפיות. הסביח אף הוא היה טעים, מוצלח ומקורי, וכיכבו בו פרוסות חציל ענקיות מטוגנות ומצופות בטמפורה.
בדומה לאורנה ואלה, מדוכן הפלאפל המיתולוגי "מלכות הפלאפל", גם רוזנטל יודע שמנה טובה יורדת הכי חלק עם מיץ מחוזק באלכוהול. אצלם זה היה ברד אשכוליות ערק בלתי נשכח, ואילו כאן מושל האוזו־רימונדה המצוין שמלווה בפלח לימון ועלה טימין (אך לא מספיק אוזו). אפשר כמובן גם ללגום מהגרסה נטולת תזקיק האניס שמגיעה בכוס של חצי ליטר.
אחרי 21 שנות פעילות – עניין נדיר עבור מסעדה, כל שכן עבור מזללת אוכל רחוב; אחרי שהוציא ספר על חומוס, קטף את פרס ה"אוסקר של הספרים" וקיבל באו"ם את אות קידום השלום, נדמה כי הגיע הזמן שאריק רוזנטל יזכה לכבוד הראוי לו וסוף־סוף ידליק בשם מסעדני ישראל משואה. ולתפארת מורעבי ישראל.
הקוסם שלמה המלך 1, תל–אביב, טלפון: 03-5252033
כשרות צהר | יש גישה לנכים
