אחרי כל הדיווחים, למרות כל הלגלוגים, בתוך ים של ממים, בסוף זה קורה: אילון מאסק רוכש את טוויטר תמורת 44.6 מיליארד דולר, והוא עתיד להפוך אותה לחברה פרטית.
כשהאדם העשיר בעולם מחליט לקנות רשת חברתית פופולרית כאילו היא מארז גרביים בהנחה באמזון, זו כבר סיבה לחגיגת סיקור ופרשנות. כשהוא במקרה לא רק איל הון אלא גם תומך פומבית בהרחבת חופש הביטוי ברשת, וסולד מתקינות פוליטית באופן כללי, מדובר כבר במהלך נפיץ הרבה יותר. העובדה שהטוויטר היא ביתם השני (או הראשון) של עיתונאים, פעילים, פוליטיקאים או בקיצור כל מי שעשוי להתעצבן ממהלך כזה, רק הוסיף עוד ג'וס למדורה.
ואכן, עוד לפני שמאסק לחץ על הכפתור האדום הגדול, גלי ביקורת והיסטריה החלו לשטוף את חופי הרשת. התבהלה הזו אמנם החלה באמריקה אבל כמו בכל דבר אחר, היא הגיעה במהירות לישראל, ובגרסה רדודה עוד יותר. חכמי רשת, לכאורה, הצמיחו באחת זקני קרל מארקס עבים וזעקו על חוקיות המהלך. אפשר לחשוב שעד היום טוויטר הייתה משאב ציבורי בידי הפרולטריון, ולא נכס יקר וסגור שאת מרבית מניותיו החזיקו טחוני עולם ונסיכים מפרציים. מילים כמו "קפיטליזם" ו"מיליארדרים" רעמו מכל כיוון כמו התותחים בסוף "הפתיחה 1812", כאילו מדובר במילות גנאי.
אבל עם סוציאל-פופוליזם זול ברשת כבר למדנו להתמודד: מתעלמים ומתקדמים הלאה, שהרי ממילא אותם מתבכיינים על הררי הדולרים בעולם הדיגיטל ימשיכו לצרוך את כל המוצרים של אותם מיליארדרים שהם מתיימרים לתעב, ומיד יעברו לבכיון הבא. קצת יותר מעצבן ומטריד – אבל הרבה פחות מפתיע – היה השיח על הסכנה הקיומית האמיתית שטמונה לכאורה ברכישה: חופש הביטוי.
אולי זה נשמע מוגזם. אולי אתם חושדים שהמדור מנסה איכשהו להגחיך את העמדות של אלו שמביעים התנגדות מנומקת ומורכבת לאיום אמיתי שנשקף מהתוכניות שמאסק לכאורה רוקם, אבל זה לא המצב. המצב כרגע הוא שמאמר דעה אחרי מאמר דעה, פרשנות אחר פרשנות ואפילו בדיווחי החדשות, המצב הוצג כך: אילון מאסק = יותר חופש ביטוי. יותר חופש ביטוי = רוע.
כאמור, שיח כזה נפוץ בעיקר בארה"ב אך גם הוא זלג לארץ. אליבא דאותם גאונים שמקדמים אותו, כיום ישנה בטוויטר וברשתות החברתיות סוג של אוטופיה. המשתמשים מצייצים, הרשת זורחת, וכל הריקים והפוחזים שמקדמים שיח שנאה לא מוזמנים לחגיגה. "שיח שנאה", כמובן, טומן בחובו כל עמדה שלא נראית לאותם גאונים. במקרים רבים, אפילו ברוב המקרים, אלו עמדות לגיטימיות לחלוטין גם אם אנחנו לא מחבבים אותן.
ומעבר לחשש הפשוט משיח שהם פחות אוהבים, אותם חרדים לגורלם חוששים כנראה ממצב בו אלוהי הטוויטר כבר לא יפעלו על פי קוד אפל שמתעדף עמדות מסוימות על פני אחרות בהטיה פוליטית ברורה. הא ראייה: חשש חדש עלה בשבוע שעבר (כולל בציוץ של סנאטור דמוקרטי) מפני הפרה של "צדק אלגוריתמי" וקריאה לחוקק חוקים (!) שיחייבו את הגולשים ברשת להיחשף לתוכן הנכון והיפה בלבד.
בשלב הזה כלל לא ברור שבכוונתו של מאסק לעשות שינויים מרחיקי לכת, למרות התבטאויותיו הרבות בעניין. הוא לא הולך לנהל בעצמו את טוויטר – החברה הכי פחות רווחית שלו – וכנראה שבקושי יהיה עסוק בהתנהלות היומיומית שלה. הוא קנה את טוויטר כי הוא חושב שהוא יכול להרוויח מטוויטר. להרוויח כסף, להרוויח השפעה. ייתכן שהוא באמת יפעל לשנות את הקודים של החברה וישנה את הרשת לנצח, ויכול להיות שהוא ישנה את המודל העסקי כך שטוויטר תרוויח הרבה יותר כסף ואז יחזור, להתעסק במאדים.
לא מאסק הוא הסיפור פה, לא באמת. הסיפור הוא אלה שיוצאים מדעתם בחרדה מהיום בו מישהו יחליט לתת עצמאות לרשת.
לתגובות, המלצות, משחקים (ולהכרזת עצמאות ספונטנית) שגרו לנו מייל: digital.makor@gmail.com
