בשיר הפתיחה המיתולוגי של הקומדיה "צ'ירס" או בשמה הישראלי "חופשי על הבר" (בשנות התשעים היה נוהג משונה לרצוח שמות של סרטים וסדרות בעת תרגומם) מתואר האושר הגדול בלהגיע למקום שבו כולם מכירים את שמך ותמיד שמחים בבואך. הו, הבר השכונתי. באמת שאין כמוהו. נטול יומרה, נטול פוזה. יקבל אותך תמיד ויאהב אותך כמו שאתה.
עם השנים הלך והתרחב המוסד הזה, ואם בעבר הוא היה נפוץ בעיקר בפלורנטין בואכה הצפון הישן, הרי שעם האקסודוס הבלתי נמנע מתל־אביב התמתחה גם סצנת הבליינות וכיום אפשר למצוא מגוון מרשים של ברים שכונתיים בגבעתיים, רמת־גן ואפילו בראשון־לציון, והם ממש לא נופלים מאלו של העיר ללא הפסקה. במובנים מסוימים הם אפילו מתעלים עליהם, כי בפרוורים, אם רוצים לרדת למטה בנעלי בית וטרנינג, באמת שאין אלטרנטיבה אחרת.
אז אחרי ששמענו לא מעט מחמאות על "טושה" ברעננה, הגענו לרחוב אחוזה לבחון הכצעקתה. הוא שוכן באופן מעט משונה בתוך מרכז מסחרי ישן, בינות מכון לצילום שיניים לחנות כלי תפירה. איכשהו זה רק מוסיף לקסם. בתחילת דרכו הוצע כאן תפריט חלבי אך לפני כמה חודשים הבעלים החליטו שבירה וקוקטיילים משתלבים הרבה יותר בטבעיות עם נשנושים בשריים.
בכל זאת מדובר בבר, אז פתחנו עם הדרינקים. "דוויל" בשבילי, כלומר וודקה + אננס + פסיפלורה + לימון + כתר מטאנג'ין א־לה מרגריטה, שהיה בדיוק כמו שאני אוהבת את הקוקטיילים שלי, על הספקטרום שנע בין מתקתק לחרפרף; ה"ספייס בזיל סמאש" שלו כבר היה סיפור אחר לגמרי, עם ג'ין, לימון בזיליקום וטבסקו ירוק (!) שיצרו משקה סופר מעניין, חמוץ, חריף ועוצמתי אבל ממש לא לכל אחד. פיינט ה"בלו מון" ("אין שליש ואין חצי" משל היינו בפאב בריטי) מהחבית שגמענו בהמשך לתחזוק היה כיפי וקליל.
עברנו אל מנות הפתיחה שכללו כרובית צלויה בתצורת סלט: פרחי כרובית צרובים עם ערמה גדולה של חסה חתוכה (למה לא לקרועעע), עגבניות קצוצות ומיקס של טחינה הר ברכה עם סלסה ורדה. בלסנו, אבל ניכר במנה שהיא לא מיצתה את מלוא הפוטנציאל שלה וגם לא נתנה לכרובית מספיק מקום של כבוד. גם הצ'יפס המתובל – שנחשב לאחת ממנות החובה פה – והגיע מלווה באיולי שום קונפי היה חביב אבל לא יותר. המצב השתפר דרמטית כשעברנו לעיקריות. צמד ה"באן טושה" היה פשוט מצוין. באן רך ואוורירי ובתוכו בשר בקר מפורק בבישול ארוך, שזכה למעטפת ריבת בצל ואיולי עם נגיעות עלי רוקט לרענון. ממנו המשכנו למתמודד הכבד: המבורגר הבית שעשוי מתערובת של שישה (!) נתחי בקר שיצרו קציצה ג'וסית ועשירה אך יציבה ואחידה שלא מתפרקת לך ביד. אירחו לו לחברה גם בצל קריספי, אננס צלוי מתקתק ומקורמל (הברקה), רוטב צ'ילי וכמובן חמוצים ועגבנייה.
לקינוח הוצעו באופן מרשים כמה אופציות פחות בנאליות כמו צ'ורוס (לא. מסוגלת. לסרב. לצ'ורוס) כי בכל זאת בר ומטוגן הן מילים נרדפות וברולה טוויל קומותיים שהיה מעין אדפטציה נפלאה לקינוח הצרפתי והיה עשוי שכבות־שכבות עם משחק בין הקרם לביסקוויט קלוי.
הטושה הוא בר שכונתי במיטבו: וייב זורם וכיפי, עיצוב מובחן ומוקפד אך נטול מאמץ ומוזיקה שכמו נלקחה מהפלייליסט האישי שלכם. סיבה מספיק טובה לצעוד אליה כמה רחובות ומה אתם יודעים, אפילו להיכנס למכונית.
טושה | אחוזה 124, רעננה | טלפון: 054-7189974 | כשרות: רבנות רעננה | א גישה לנכים
בקיצור: הכי בבית בעולם. אל תפספסו: המבורגר ביג סאוור. בשולחן ליד: חבר'ה בכפכפים
רק לבשל אהבה
הזמר והבשלן שי צברי חובר לגולן מקס ממשק עפאים, וביחד הם מצטרפים לצוות הבשלנים של "מעשה ב", מיזם אירוח חברתי קולינרי של עמותת בית הגלגלים, שבו יבשלו לצד הבוגרים במטבח פתוח. בין התבשילים: מאפי חצ'פורי וחובז אל חשיש, דג מרוקאי על חלה, תבשיל קארי וירוקים, קציצות חוביזה עם יוגורט, שלל סלטים וקינוחים דוגמת קטמאר (מעטפת בצק דקיק, פיסטוק, קיימאק) ומלבי טורקי. יהיו יין חופשי ומוזיקה שעושה שמח, ולסיום צברי כמובן יצטרף עם הגיטרה. כל ההכנסות לטובת פעילות העמותה.
כרטיסים ופרטים באתר של "מעשה ב" | בית הגלגלים, אבן–ספיר | שישי, 8.4 | 11:00-15:00
