השלם וסך חלקיו: השירים באלבום של אלון עדר מצוינים, כולם יחד – פחות

עצמו רגע את העיניים. נניח שהייתם מקימים להקה – חבורה שמלווה אתכם בדרך האומנותית שאתם סוללים, קבוצה שהיא אתם, מעין אלטר אגו, מפלצת בעלת שלל זרועות וראש אחד. איך הייתם קוראים לדבר כזה?

שם הלהקה היא עוד דרך לאומן לבטא את עצמו ואת האישיות שלו, את הבשורה שלו. כמו אביב גפן והתעויוט, אהוד בנאי והפליטים, ניק קייב וה־bad seeds, או Florence and the machine, כל פעם שיצוין בכתב או בעל פה שם האומן, יצטרף אליו גם שם נבחרת הליווי שלו, השותפים שלו לדרך, ובעיקר המסר שהוא רוצה להעביר. רגע, אתם עוד עוצמים את העיניים? אפשר לפקוח.

כי אלון עדר לא ממש הולך בדרך הזאת. ללהקה שלו קוראים בשם ההו־כה־מפתיע ומקורי "להקה", פשוט להקה. אבל דווקא בשם נטול היומרות הזה אפשר למצוא אותנטיות ורצון לכבד גם אנשים אחרים שיש להם חלק לא קטן ביצירה, שותפים לפרויקט המוזיקלי, שפעמים רבות עומדים מאחורי הקלעים ואינם מקבלים די הכרה, אך בפועל אחראים במידה רבה לתוצר המוגמר. אז בלי קישוטים ותארים מיותרים שעוסקים באומן – פשוט "להקה".

באלבום החדש של עדר, "כן כן כן כן!" המעורבות של "להקה" מורגשת אפילו יותר בהשוואה לשלל האלבומים שהוציא האומן הפורה בעשור האחרון. בשלושה מהשירים באלבום ("מבטיח לשמוע", "זמן" ו"שיר ערש מעבר לוואדי") עדר מפנה את המקום לחלוטין ונותן לשלושה מנגניו (ספי ציזלינג, נדב הולנדר ורן דרום, בהתאמה) להיות אחראים על הכתיבה, ההלחנה והשירה, ובעצם ליטול בעלות כמעט מוחלטת על השירים.

בשיר אחר באלבום, שכתב רן דרום, משתתפים בשירה כל חברי הלהקה – וכל אחד מהם מופקד על שירת בית אחר. הפרגון ראוי לשבח, אך גם נותן את חותמו. אין לאלבום מעטפת ברורה או אמירה מסוימת שמאגדת את אוסף השירים. כמעט כל שיר בא מכיוון אחר, וסך החלקים נשאר כל אחד בערכו, ולא נאסף לשלם גדול יותר.

עדר ולהקה אינם חוסכים בנושאים, בסגנונות וגם בשיתופי פעולה. אפשר למצוא שיר "ג'ורג' הריסוני" המבקש עזרה בשעת משבר ("דרך הזהב"), שיר מחאה פוליטי על המצב המסוכסך בין האדם לשלטון ("בקול גדול"), שיר המברך ומציג בעין אוהבת גם את הקושי שבתחזוק זוגיות ("אני ואת אחד") ומסכת תסכול כללית מהחיים ("עוד חלום חיוור").

עדר אינו מאכזב עם הלחנים המקוריים והעיבודים הרחבים, כולל מקהלת נערות שמוסיפות ממד כמעט מלאכי לכמה מהשירים. ואם אין די בכל זה, הוא מפנה מקום לשלוש אורחות שנוגעות נגיעה אישית שלהן בכל שיר. ראויה לציון במיוחד דניאלה תורג'מן בשיר הענוג "בתנועה במבט", שכבר נכנס לפלייליסט של גלגלצ.

אין ספק שאלבום זה ראוי לשנת 2022, ואני בטוח שהמאזינים והמעריצים מצאו את השיר שהמתאים להם ביותר בפלטפורמת הסטרימינג המועדפת עליהם והכניסו אותו אל הפלייליסט האישי בלחיצת כפתור. עם זה, קשה למצוא יתרון בחוויית ההאזנה לאלבום "כן כן כן כן!" מתחילתו עד סופו, כיחידה אחת. את השירים, בכל אופן, כדאי לשמוע.