לא משנה כמה נתאמץ, אי אפשר להתכחש לעובדה שאנחנו, כחברה, מכורים לסיפורים על אנשים מזעזעים. במשך שנים ארוכות, הכוכבים האוויליים הגדולים ביותר בתרבות היו הגנגסטרים: מסרטי שחור־לבן עתיקים על מאפיונרים בתקופת היובש ועד "הסנדק"; מ"החבר'ה הטובים" ועד ל"אימפריית הפשע", "האירי" ועוד היד נטויה. ואם פושעי צמרת לא מספיקים, ישנה גם דמות הרוצח הסדרתי הפסיכופתי אך כריזמטי, שצצה מפעם לפעם על מסכים קטנים וגדולים וזוכה לתשואות, פרסים וגלים של מכתבי אהבה קריפיים לרוצחים אמיתיים מצד אוהדות אובססיביות.
בעייתיים ככל שטרנדים כאלו יהיו (גילוי נאות: המדור מת על סרטי גנגסטרים), לפחות הם בדרך כלל עסקו בפשע מוחשי ומובהק, ונטו להציג את הדמויות שעשו את המעשים הזוועתיים הללו באור שלילי. אל פצ'ינו לא מתואר כאדם חיובי במיוחד ב"סנדק", והרוצחים הסדרתיים של "מיינדהאנטר" לא מעוררים הערצה או רצון לחיקוי (ואם כן, אנא גשו לסיוע פסיכולוגי דחוף). אך לאחרונה ישנו גל חדש יחסית ששוטף את הרשתות, את ההסכתים, את שירותי הצפייה, את אתרי החדשות. הגל חדש, אך הפושעים שהוא מציג הם עתיקים: הנוכלים.
אתם כבר מבינים במה מדובר. שניים מהתכנים הנצפים ביותר בנטפליקס בחודש האחרון היו "נוכל הטינדר" ו"להמציא את אנה", שעסקו בישראלי וברוסייה בהתאמה ששיקרו, שידלו, אכלו, שתו, רימו, גנבו וגזלו שוב ושוב, כאשר קורבן תמים אחרי קורבן תמים נופלים בסדרה אינסופית של מלכודות ומכשולים שותי צומי ושואבי כסף. בשני המקרים, הם מוצגים בחיוך ובקריצה – אולי הם רעים, אבל הם גם צעירים ומגניבים, ואיזו נוכחות אדירה הייתה להם ברשתות החברתיות?
אלה שתי דוגמאות מוכרות אך ממש לא היחידות בפלטפורמה הזו: "אומני ההונאה: המצוד אחר גדולי המתחזים" עוסק ב"נוכל אכזרי שמתחזה למרגל בריטי, מתחבל תחבולות כדי לגנוב מקורבנותיו ומותיר שובל של משפחות הרוסות". "השותפים הגרועים בתבל" מספר, בין השאר, על נוכלים שדפקו את עמיתיהם לדירה.
נטפליקס לא שלפה את הסיפורים האלה יש מאין. "להמציא את אנה" מבוסס על כתבה בניו־יורק מגזין, וכך גם "השותפים הגרועים בתבל". יש גם לפחות הסכת אחד על להמציא את אנה. האנה המדוברת כבר מתחילה הסכת משלה וקיבלה לפחות הצעה אחת להשתתף בתוכנית ריאליטי אישית. עצם היצירה של סדרה על סיפור חייה בנטפליקס זיכתה אותה בכמה מאות אלפי דולרים – שהלכו לתשלומים לחלק מקורבנותיה.
במחוזות אחרים ברשת, לאחרונה יצאה בהולו סדרת הדרמה The Dropout, המגוללת את סיפורה של אליזבת' הולמס – מגה־נוכלת שהצליחה חברת ביו־טכנולוגיה בשווי עשרות מיליארדי דולרים והבטיחה דרך חדשה לערוך בדיקות דם.
הולמס הורשעה במשפט רק לאחרונה וטרם נגזר עליה עונש, אך בשנים מאז שפורסם לראשונה תחקיר על אודות מעשיה בוול־סטריט ג'ורנל, יצא גם ספר על הפרשה. וגם סרט דוקו מצליח ב־HBO. וגם סדרת הסכתים. וזה לא הסוף: לאחרונה פורסם שג'ניפר לורנס תשחק את הולמס בסרט על חייה, ויש גם עוד דוקו־סדרה בדרך.
ואלה לגמרי לא המקרים היחידים של נוכלים שזכו ויזכו לסיקור נרחב ולפחות חצי־אוהד (ישראלי נוסף, מקים WeWork אדם נוימן, יקבל בקרוב סדרה משלו אחרי שכבר קיבל סרט). רומנטיזציה של פושעים היא לא תופעה חדשה, אך ככל שהעולם הופך לדיגיטלי יותר, וככל שהפושעים נעשים מצועצעים יותר, כך עולות ועולות מניותיהם של נוכלים נבזים שהרסו את חייהם של עשרות ומאות רק כדי להפוך לדמויות נערצות על מיליונים. וזה, כמו שאנה ודאי הייתה אומרת, כל כך בייסיק.
התפוח לא נופל רחוק
בשבוע שעבר ערכה אפל את אירוע ההשקה השנתי שלה שבו הוכרזו מוצרים ושדרוגים לתקופה הקרובה. המדור אמנם לא מת על האייפון וחבריו אך מקפיד לעקוב אחר התפתחויות למען חבר קוראיו, והגיע למסקנה משמעותית אחת, (שתקפה לא רק לאפל): בין כל המוצרים החדשים, בלטה העובדה ששום דבר כבר לא מתקבל כחדש מדי. מתי בפעם האחרונה הוכרז על מוצר חדש ומרגש או אפילו על טלפון שנראה שונה באופן משמעותי? התעשייה מתדרדרת לקיבעון, וזה משעמם.
לתגובות, המלצות, משחקים (ולהזדמנויות השקעה בטוחות ללא סיכון) שגרו לנו מייל: digital.makor@gmail.com
